הרים, כפרים ודרקונים: חוויות אישיות מפורטוגל

הרשימה עשויה להכיל קישורים לתוכניות שותפים. הזמנה דרך קישורים אלה אינה משפיעה על המחיר עבורך אלא מתגמלת אותי בסכום סמלי שעוזר לי להמשיך את פעילות הבלוג. אני מודה לך על כל הזמנה דרך הקישורים בפוסט הזה. ברכישת כרטיסים, אנא קראו את כל התנאים ואת האותיות הקטנות כדי להימנע מאי נעימויות. רק-עתיק אינה אחראית על כל רכישה דרך קישורי צד שלישי.

מלמעלה או מלמטה, מכווצת את הבטן ועוצרת את הנשימה. ככה חוויתי את פורטוגל. בכבישים הצרים בהרי מרכז פורטוגל העין רוצה לבלוע את הנוף המרהיב, הלב מתרחב והנשימה חוזרת לאט לאט.

כאן הופכת הסיסמא הנדושה 'להנות מהרגע' למציאות מרגיעה.

הגענו לפורטוגל כדי להכיר את המקום ממנו מגיע א', בן הזוג של הבת, עיירה קטנה בהרי סיירה דה אסטרלה Serra da Estrela במרכז המדינה. חבל הררי,כפרי, מסורתי ומכניס אורחים.

בין הרים ובין כפרים זכינו להכיר משפחה חדשה וגם להנות מהרקדן (בונוס כיפי. תקראו עליו בסוף).

בואו איתי למסע מרתק, מרגש ומרחיב לב בפורטוגל. יהיו כאן המלצות למי שמתכננת לטייל במדינה והרבה חוויות אישיות. חוויות מהימים שבילינו בספרד בדרך אל ומפורטוגל תוכלו לקרוא בפוסט רוד טריפ חוצה ספרד שכתבתי עבור הבלוג הספרדי של הקולגה המוכשרת ענבל כבירי.

הרים וסלעים, משפחה וריקוד הם נקודות השיא בטיול שלנו בפורטוגל.

הרים וסלעים

"הכל כאן זה סלעים" אומר סבא של א'

והוא יודע על מה הוא מדבר. הוא נולד, גדל, עבד וחי כאן כל חייו והוא מלא כרימון בסיפורים ואנקדוטות. הוא בנה את אחד הסכרים הגדולים בסביבה, צעד קילומטרים לעבודתו במעלה ההרים, הניח צינורות מים וגלש עליהם במורד ההר כדי לחסוך את הדרך חזרה.

אין טוב ממראה עיניים ולכן אנחנו מבקרים בכמה אתרים ייחודיים לאזור. למעשה, כל האזור מכוסה במרבדי סלעים בגדלים שונים ובתצורות שונות וכל כפר בנוי על או אל תוך ההר. כמו הכפר מונסנטו, עליו אני מספרת בהמשך.

רכס הרי סרה דה אסטרלה

גודלו של חבל הארץ הזה שנקרא Serra da Estrela הוא ​​2,216 קמ"ר והוא נכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסקו בשל הגיוון הגיאולוגי והאקלימי שנוצר במהלך מליוני שנים.

כאן נמצא גם הר ה Toro הגבוה בהרי פורטוגל.

Fun Fact:

את התואר המכובד של ההר הכי גבוה הוא קיבל בזכות תוספת של מגדל מצחיק בגובה של שבעה מטרים שנבנה שם רק כדי לעגל את גובה ההר ל 2000 מטרים.

בפסגה, קיבלו את פנינו רוחות חזקות ועננים ששטו במהירות לעברנו וכמעט בלעו אותנו. על הפסגה מסעדה וכמה חנויות בהן תוכלו לטעום ולקנות גבינות פורטוגליות אופייניות לאזור ההררי הזה: גבינת כבשים וגבינת עזים והכי טעימה – המשולבת.

במשך יום שלם נסענו ברחבי הרכס – מעלה ומטה בכבישים הצרים – והשתאנו מעוצמתם של ההרים. סלעי הבזלת אופייניים לפורטוגל ותצורות שונות שלהם כיכבו בכל מקום בו ביקרנו.

על רכס הטורו

לטייל עם מקומי זו חוויה אחרת; זה לשים מבטחך בידיו ולדעת שאת בטוחה כי זינוק בעליה הוא לחם יומו ( או לפחות היתה עד שעבר לאמסטרדם השטוחה), זה לראות פינות חמד שרק הוא מכיר, לזכות בטעימות של גבינה בכל מקום אליו מגיעים ולקבל תרגום מילולי מיידי.

הסופר הפורטוגלי מיגל טורגה Miguel Torga כתב על האזור שהוא "גבוה, עצום, אניגמטי, ונוכחותו הפיזית הופכת מיד לאובססיה, ומוסיפה למציאות המטרידה ודאות חיה עוד יותר: שכל האמיתות המקומיות נובעות ממנו".

תצורות הסלעים כבשו את דמיוני וליבי. מעוצבים על ידי קרחונים ורוחות ומשקעים הבאים מהאוקינוס האטלנטי, פני השטח המחוספסים והפראיים לא מפסיקים לספק את הסחורה. העין רוצה עוד ועוד ומתקשה להאמין שאנשים חיו בתנאים האלה מימים ימימה בדו-קיום עם הטבע. מסתבר שהאזור מהווה בית גידול לכ 70% מכלל מיני הדו-חיים המצויים בפורטוגל היבשתית. על אף הקושי, סימני התיישבות בעמק מתוארכים לכ 7000 שנה לפני הספירה.

ההרים הם המורשת המשותפת והבסיס לזהות החזקה של אנשי אסטרלה.

עמודי הגרניט

העמודים העצומים האלה הפכו לאובססיה קלה כדברי הסופר כאן למעלה. בכל עיקול ותצפית אנחנו עוצרים ומצלמים. עמודי הגרניט שקוטרם נע בין 2 ל-5 מטרים וגובהם בין 4 ל-8 מטרים הם תצורה די נדירה. הם התהוו מתחת לפני האדמה, ראשם נקטם על ידי תזוזת הקרחונים ורק לאחר שהקרחונים נמסו ומעטפת האדמה מעליהם נסחפה הם החלו לצוץ מעל פני השטח. בשפה המקומית הם מכונים: queijeiras או עמודי גבינה שכן צורתם מזכירה ערמה של הגבינות המיוצרות במקום.

אפשר לא להתרגש למראה עמודי הגרניט האלה?!

הכפר מונסנטו Monsanto

אל הכפר הגעתי בזכות עוקבת יקרה (דבורית) שהמליצה לי לבקר כאן וכך התאמנו את מסלול הטיול והגענו בוקר אחד למונסנטו.

חנינו למרגלות ההר והתחלנו לצעוד מעלה עם הכביש. בהמשך ראינו כי ניתן לחנות באמצע הדרך ולחסוך חלק מהעליה המאומצת (כאן או כאן). זה בהחלט נוח עבור מי שמתקשה בהליכה אך אני ממליצה למי שיכולה לא להתעצל. ההליכה מעלה משתלמת. ככל שמעפילים מתגלים בתי הכפר הבנויים אל תוך הסלעים ותחושת ההשתאות מתגברת. הכפר נבנה על צלע ההר והבתים כאילו מחזיקים על כתפיהם את סלעי הגרניט הענקיים שנמצאים כאן מליוני שנים.

fun fact:

סצנות אחדות מהסדרה בית הדרקון House of the Dragon צולמו בכפר הזה!

המקומיים אומרים בבדיחות דעת שלבתים כאן יש רק רעף אחד

אם תעפילו עד לראש ההר (כ 758 מטרים) תזכו להגיע למבצר הטמפלרים ששכנו כאן במאה ה 12. במאה ה 19 נהרס המבצר בהתפוצצות חומרי תבערה צבאיים שהיו מאוחסנים בו. השרידים שנותרו מספקים חומר מספק לדמיון ולמצלמה. העליה לא קלה אך מזכה בנוף מרהיב של הכפר והעמק מתחת.

אם תגיעו בחודשי הקיץ השתדלו להגיע מוקדם בבוקר, כך גם תמצאו מקומות חניה וגם תימנעו מהליכה מאומצת בחום היום.

מסופר שתושבי הכפר הצליחו לעמוד בפני פלישת הצא הרומי במאה ה 2 לפני הספירה במשך 7 שנים בזכות המבנה הייחודי של הכפר. בכל שנה ב 3 במאי מצויין אירוע זה בחג הצלב Festa das Cruz.

לכו עם השביל בהתאם לחיצים ולשילוט עד שתגיעו למבצר

מונסנטו הוא אחד מ 12 כפרים פורטוגליים באזור שנכללים ברשימת הכפרים ההסטוריים Aldeias Históricas ביניהם גם בלמונטה.

תרצו ללון בכפר? לחצו כאן, כאן או כאן (לחוויה זוגית אותנטית עם סלע ענק בתוך החדר!).

בלמונטה Belmonte

הכפר נתן מחסה לאנוסי ספרד במאות ה 15 וה 16 ומהווה עדיין מרכז ליהודי הסביבה. במרכז הכפר כמה חנויות בהן תוכלו לדבר בעברית עם בעלי החנויות, בית כנסת ומוזיאון העוסק בהסטוריה של יהודי המקום.

יהודים חיו כאן כבר במאות שקדמו ויש עדויות לקהילה יהודית משגשגת כבר במאה ה 13. היהודים שחיו כאן נאלצו להתנצר אך שמרו על אורח חיים יהודי במסתור. בשנת 1917 גילה את הקהילה מהנדס יהודי פולני בשם שמואל שוורץ והביא את קיומה לידיעת העולם.

נישאת מעל הכפר היא הטירה מהמאה ה 13 שהיתה ביתו של מגלה הארצות פדרו קברל שגילה לראשונה את ברזיל בשנת 1500.

בכפר מספר מוזיאונים פרט למוזיאון היהודי המעניין בו ביקרתי: מוזיאון התגליות, מוזיאון אקולוגי זזר, מוזיאון שמן הזית.

משפחה

העיר סיאה Seia 

ממוקמת על השיפוע המערבי של רכס האסטרלה בגובה 550 מטרים, העיר סיאה היתה מוקד חשוב בהתפתחותה של פורטוגל ובהפיכתה לארץ נוצרית. המרכז הקטן תוסס ומעוטר בחנויות נחמדות. הבולטת ביניהן היא רשת חנויות מריה בה תוכלו למצוא מגוון מוצרים ותוצרת מקומית כמו בגדי צמר, גבינות, יין ועוד.

הביקור במוזיאון הלחם Museu do Pão מומלץ גם לילדות וחנות המוזיאון היא תאווה לעיניים ולבלוטות הריח והטעם. ראו הוזהרתן! אל תהססו לטעום כאן בחנות או במסעדת המוזיאון את הלחם שכן הלחם של סיאה נחשב ללחם הכי טוב בפורטוגל. תוכלו לבקר גם במוזיאון הצעצועים הקטן שבעיר ובמרכז סיירה דה אסטרלה. הכנסיה שעומדת בחלק הגבוה של העיר, במקום בו עמדה טירה, יפה.

כאן גרה משפחתו של א' וכאן בילינו שלושה ימים נהדרים. הכנסת האורחים הפורטוגלית, הקשר הבלתי אמצעי, רוחב הלב וחוסר הסדר מזכירים את ישראל. כמה זה שונה מההווי ההולנדי המסודר והמאורגן, הקריר והמרוחק.

כמה נהנתי להרגיש חלק מהסביבה ולהיות גבוהה בדיוק כמו כולם, לדבר עם זרים ברחוב (כולם פנו אלי בפורטוגלית), להתחבק עם בני משפחה שרק הכרתי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים, לאכול אוכל ביתי טעים (ולהבין מאין מגיע כשרון הבישול של א'), לאכול עוד מנה כדי לא להעליב (נשמע מוכר, לא?), לשמוע סיפורים מרתקים של הסבא ולאכול גבינות מעולות (בפורטוגל היי פורטוגלית ואל תנסי להיות טבעונית. זה לא הולך!).

העיר סיאה היא מוקד מצויין לטיולים באזור זה של פורטוגל. ניתן ללון במלון בו אנו לנו והיה טוב בהחלט אם כי מעט מיושן Seia Camelo. המלון נמצא ממש במרכז העיר ויש לו חניה ואף בריכה. לחצו כאן לפרטים. גם המלון הזה טוב, נמצא במרכז העיר ויש בו חניה, בריכה וחדרים עם מזגן. וזו דירה למשפחה במרחק של כשלושה קילומטרים ממרכז העיר.

מקומות שרק מקומיות מכירות

הכפר

בכפר הקטן Loriga שנמצא בעמק, נולדה וגדלה בל, אמו של א'. יחד עמה נסענו אל הכפר ובדרך נהננו מעוד מקומות שרק מקומיות מכירות (חייבת לחזור בקיץ להתרחץ ב'חוף' הזה שנחשב לאחד היפים במדינה!).

ראו את הטרסות על שיפוע ההר. בזכותן מכונה הכפר 'חצאית רומית' אבל גם 'שווייץ של פורטוגל'

לאורך סמטאות הכפר זורמים מים בתעלות צרות, המשמשות להשקיית גינות הירק מאחורי הבתים. המים מגיעים מהנהחלים הזורמים בסביבה. זוהי שיטת השקיה עתיקת יומין. על הבתים אריחים פורטוגליים טיפוסיים עם דימויים דתיים. לא תראו באזור הזה בתים שלמים מעוטרים באריחים אלא רק עיטורים קטנים יותר.

קירות שלמים מצאתי בעיר טומר Tomar

אנחנו חונים מול המאפייה כדי להיכנס ולקנות כמה מאפים לא לפני שאמא בל מקבלת חיבוקים מעוברים ושבים. אנחנו קונים פסטל דה נטה (קרם החלמונים ממלא קינוחים רבים בפורטוגל ולא תצליחו להתחמק מלטעום ממנו), עוגיות ביצים ועוגה שחורה (עוגת תבלינים שדומה בטעמה לעוגת הבוקר kruiden cake ההולנדית) וממשיכים למרכז הכפר. בדרך נכנסים לאחד הפאבים להגיד שלום. יושבים שם רק גברים אבל בל משתלבת עם בירה ביד ובלי היסוסים. ממשיכים למרכז הכפר ולכנסיה. כנראה שבדיוק נגמרת המיסה ומתוך הכנסיה יוצאות נשות הכפר. בל מברכת אותן לשלום ומציגה את עצמה לגברת שלא מזהה אותה. זו מחזירה בתשובה:" נו טוב שמנת כל כך עד שאני לא מזהה אותך. את צריכה להוריד כמה קילוגרמים!". א' מתרגם לנו לקול צחוקה של בל.

מתוך בית גדול ומפואר יחסית לבתי הכפר יוצאות כמה נשים, מחבקות את בל ואותנו. זה הבית בו גדלה בל והוא עדיין שייך למשפחה. הנשים הן כולן בנות דודות של בל ובערב נפגוש אותן שוב בארוחת ערב משפחתית ונרגיש כאילו אנחנו מכירות מזה עידן ועידנים, נדבר באנגלית רצוצה (הן) ובצרפתית שבורה (אני) ונתקשר כמו שרק במדיטרניאן יודעים.

Fun Fact:

ידעת שגם בפורטוגלית יש ביטוי שמשמעותו – לפתוח שולחן!?

משמאל: תעלות המים הצרות לאורך רחובות הכפר

ריקוד

זהו סוד ידוע שאנחנו מעריצים מספר 1 של הרקדן ופוקדים באדיקות כמעט כל הופעה שלו. הקיץ, במסגרת סיבוב הופעות אירופי של הלהקה פנמה פיקצ'רס, הרקדן הופיע בגרמניה, סלובקיה, לטביה, אנגליה ופעמיים בפורטוגל (בטח שכחתי עוד מקום). את טיול הדרך לפורטוגל תכננו למעשה כדי להיות בהופעה בפורטוגל, האחרונה לעונה ולסיבוב ההופעות הזה. ואיזו הופעה זו היתה (שתיים באותו יום למעשה)!

אם את חובבת מחול, רוצה להרחיב אופקים תרבותיים, לאפשר לילדות טבילת אש קלה, כיפית ומרתקת בעולם המחול או פשוט להנות ממשהו קצת אחר, תיכנסי לאתר של להקת Panama Pictures ובדקי את רשימת ההופעות שלהם. בחורף הם מופיעים לרוב ברחבי הולנד ובקיץ במקומות שונים באירופה.

---

את כל התמונות ברשימה צילם עדי דגן. כדאי להתרשם מעוד תמונות בדף האינסטגרם שלו.