תנועת האומנים De Stijl (בעולם מוכרת יותר בשם נאו-פלסטיסיזם) הוקמה בהולנד בדיוק לפני 100 שנה על ידי מונדריאן יחד עם תיאו ואן-דוסבורח. אליהם הצטרפו אומנים ומעצבים נוספים כמו המעצב/ארכיטקט ריטפלד. מילת המפתח של התנועה היתה מופשט/אבסטרקט. הם שאפו להרמוניה ושיווי משקל על ידי שימוש בצורות פשוטות וצבעי בסיס, בין היתר, והושפעו מן הזרם הקוביסטי. בהולנד מציינים את חגיגות ה – 100 לתנועה בתערוכות ומיצגים שונים ברחבי הולנד במהלך השנה. בהאג הולבשו מבנים ציבוריים בסגנון עבודותיו של מונדריאן: סגנונה המיוחד של התנועה בכלל ועבודותיו של מונדריאן בפרט השפיעו רבות על עולם העיצוב. כך אימצו להם חברות ומעצבים סגנון המשלב קווים ישרים, צורות גיאומטריות וצבעי בסיס. המעצב Karel Bodegom עיצב עבור חברת הרהיטים Thonet את שולחן העבודה S 1200 בסגנון מונדריאן: חברת הרהיטים Pastoe עיצבה ארון בשם "תיאו" כשיר הלל לאומן תיאו ואן-דוסבורח ומחירו כשנת היווצרותה של תנועה הסטייל: 1917 יורו!! ואפילו ניתן לראות גם עוגת מונדריאן בספר העוגות "קינוחים בסגנון אומנות מודרנית". גם בתחום הארכיטקטורה ניתן לראות את השפעתה של תנועת הסטייל; בית rietveld-schroder שריטפלד בנה בשנת 1923 באוטרכט הוא המבנה הארכיטקטוני היחידי שנבנה בדיוק בהתאם לעקרונות התנועה. הבית שייך לרשימת המבנים של אונסקו וניתן לערוך בו סיור מודרך. קישורים מועילים: סיורים בבית ריטפלד ניתן לערוך דרך מוזיאון אוטרכט. במוזיאון Gemeentemuseum בהאג נמצא אוסף מונדריאן הגדול בעולם (עד 24 בספטמבר). במוזיאון Stedelijk Museum באמסטרדם אוסף גדול מעבודותיהם של ריטפלד וואן-דוסבורח (עד 6 באוגוסט). במוזיאון Rijksmuseum באמסטרדם ישנה מחלקה שלמה המוקדשת לתנועת הסטייל.

לא אחת אני נתקלת בשאלה הזאת ואכן המושגים מבלבלים. כדי להכניס קצת סדר בבלבול, בואו נרחיב קצת על ההבדל בין וינטג',רטרו וענתיקה. אבל קודם כל, נעמיד טעות על דיוקה. בעברית יש לומר ולכתוב וינטג' ללא א'. כן, ללא האות א'! אז מהיום כתבו - וינטג'! ונתחיל במושג הפופולרי וינטג' (שוב, לא וינטאג', זוכרים?). המילה הצרפתית וינטג' לקוחה מעולם היינות ומשמעה יין ישן שאיכותו משתבחת עם השנים. נשמע טעים ומזמין. לכן לא מפתיע שהמילה וינטג' הושאלה לתחומי תוכן נוספים כמו אופנה ולייף-סטייל. כאן, בהולנד, נפוץ השימוש דווקא במילה הצרפתית ברוקנט - שמשמעה שוק פשפשים. אביזרי וינטג' או ברוקנט מתייחדים במראה המשומש, השחוק ולעיתים אף המוזנח שלהם. החפץ המשומש, בן עשרים שנה לפחות, מתייחד בכך שעבר ידיים רבות ושהשימוש הרב בו ניכר בחיצוניותו. מכאן נובעים הניחוח הנוסטלגי, ההילה הרומנטית, החן והאופי המיוחדים שלו. דוגמה לכך היא סיפוני הסיפולוקס האפורים להכנת סודה שרווחו פעם בכל מטבח בישראל והיום הם פריט וינטג' מבוקש. יש כאלה, כמוני, שאוהבים את הברוקנט או הוינטג' שלהם כמה שיותר שחוק, חלוד ומשופשף בעוד שאחרים יעדיפו לצבוע, לעדכן אותו ולתת לו מראה עכשווי יותר. בשל הפופולריות הרבה של אביזרי הוינטג', התפתח שוק של חיקויי וינטג' וזהו הרטרו. מדובר בחפצים ורהיטים חדשים המעוצבים בסגנון של פעם והמקרינים את הקסם הרומנטי של החפץ הישן. חפצים אלה הם כמובן לא ייחודיים ואף לא בעלי ערך היסטורי. לרוב מדובר בעיצוב המחקה את עיצובי שנות החמישים, השישים והשבעים של המאה הקודמת. דוגמה נפוצה לכך היא משקל מטבחי עם חוגה שנראה עתיק בשל העיצוב המחקה משקלים של פעם. ומהי ענתיקה? ענתיקה היא פריט מקורי אשר יוצר לפני 100 שנים לפחות וניתן לזהות את יוצרו ואת שנת הייצור שלו. לרוב הכוונה היא לפריטי אספנות – פריטים נדירים או מאד ישנים המייצגים תקופה עתיקה ולכן הם בעלי ערך רב. פריטים נדירים מאנגליה למשל מהתקופה הויקטוריאנית (סוף המאה התשע עשרה) יחשבו ענתיקות. אז עכשיו, כשאתם בקיאים בכל המונחים, אני בטוחה שחיפושיכם בשווקים השונים ייראו לגמרי אחרת. בהצלחה! מסתבר שהבלבול בין וינטג' לוינטאג' מציק גם לאחרות העוסקת בתחום. כאן תקראו מה חושבת בולה לב בבלוג שלה על המילה "וינטאג'".