על געגוע, עוגות והגשמת חלומות
מהערבה אל החווה בהולנד
אל צוף הגעתי בגלל געגוע. געגוע לישראל, הביתה. געגוע לריחות ולטעמים של הבית. זה לא שאמא נהגה לאפות עוגות ובכל זאת, טעם של עוגת שמרים זה טעם של בית. נדמה לי.
צוף אופה עוגות ביתיות בביתה בכפר Vaassen בין אפלדורן וזוולה. הזמנתי עוגה בטעם של בית ובדרך זכיתי להכיר את צוף ומשפחתה ואת סיפור חייהם המרתק. הם פתחו בפני את ביתם וספרו לי את סיפורם בדרכם החיננית, הצנועה והאנושית שמאפיינת כל בחירה בחייהם.
בילדותה חולמת צוף על חיים בחווה אליה היא אוספת בעלי חיים נטושים ומאפשרת להם לחיות את אחרית חייהם בכבוד ובאהבה. היא חולמת על חווה בה היא תעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות ויחד יטפלו בבעלי חיים שהיא כל כך אוהבת. היא חולמת להקים חווה טיפולית בארץ ולבסוף מגשימה את החלום הזה בהולנד, יחד עם בעלה רז, בנם סול בן השנה וחצי והוריה, טטה ורייזי.
הכירו את המשפחה
רז, בן 28, נולד וגדל במושב היוגב. הוא איש עבודה בעל רקע חקלאי שאוהב להיות בחוץ, לעבוד עם הידיים, לנשום את המרחבים. צוף, בת 29, נולדה בהוד השרון ועברה עם הוריה ואחיה ליישוב צוקים בערבה כשהיתה בת 12. ב 2016 עברו צוף ורז להולנד. לאחר מגורים של שנתיים באמסטרדם ולאחר שההורים של צוף הצטרפו, הם קנו חווה ועברו לגור בה.
בית החווה משנת 1938 עומד בדרך כפרית באזור ה Veluwe החקלאי שנמצא בקצה חגורת התנ"ך ההולנדית. אנשי הכפר הם דתיים ואף על פי שזהו אזור בו שלטה הדת הפרוטסטנטית, בכפר הזה יש גם קהילה קתולית, כנראה בהשפעת דרי טירת קאננבורח הסמוכה.
חזות בתי החווה מוגנת וכך נשמר המראה המסורתי של בתים עם גגות קנה. שני בתים מחוברים בדלת מעידים על הלכידות המשפחתית ועל הרצון המשותף להגשים חלום.
החלום
החווה היא בית אבות לחיות משק זקנות ונטושות. כאן הן יכולות לסיים את חייהן בכבוד. את ג'נסיס הכבשה אני פוגשת בחוץ כשהיא מלחכת דשא בחברת עוד שבע כבשים, שתי עיזים, שני חזירים, שלושה ארנבים ושלושה סוסים. והמון תרנגולות. לכולם יש שם, לכולם יש סיפור.
הסוס אונגרו היה סוס תחרויות וכשהזדקן ולא יכל עוד לשמש לרכיבה הגיע לחווה. זוג החזירים בבלס ובמבם הגיעו אל החווה ממשפחה שעברה לגור בעיר. העיזים הגיעו בינקותם לאחר שאמם מתה בזמן הלידה. צוף ורז האכילו אותם בבקבוק. אחת העזים נקראה על שם העז שהיתה לצוף בילדותה, ג'ינג'ר. כל חיה והסיפור שלה.
השלב הבא יהיה להקים כאן חווה טיפולית בה יתארחו ויעבדו על בסיס יומי אנשים בעלי מוגבלויות. בינתיים הם מגדלים את בנם ועובדים. רז הוא עצמאי בתחום שירותי מיפוי לתאורת רחוב וצוף אופה געגוע. היא הקימה את Miss Pinky לאפייה ביתית לשמחת תושבי האזור ולשמחתי שלי.
החיים בחווה והסביבה ההולנדית
שגרת החווה מעסיקה את כל המשפחה. רייזי אחראית על האכלת הבוקר ועל עמדת מכירת ביצי החופש. צוף אחראית על האכלת הערב ועל האפייה. טטה מטפל בחיות ועוסק בכל המטלות השונות שיש לחווה להציע ורז מסייע ככל יכולתו בנוסף לעבודתו כעצמאי. יחד הם מגדלים את סול הג'ינג'י שהופך להיות ילד חווה אמיתי.
הסביבה קיבלה אותם בפליאה ובאהבה. החקלאים הוותיקים התקשו בתחילה לעכל את הרעיון של חווה לבעלי חיים וותיקים. אבל ההתלהבות השקטה של הישראלים וההתמדה העיקשת שלהם עושה את שלה. שם החווה עובר מפה לאוזן, כולם מכירים אותם ובעלי החיים מגיעים אליהם. את התרנגולות הזקנות הם קונים.
השכנים אמצו את המשפחה אל חיקם. הם מקבלים עזרה והדרכה בכל מה שקשור לחקלאות המקומית. אבל לא רק. מסורת היא שחקלאי האזור מתאגדים בקבוצות של שמונה משפחות אשר מהוות מעין יחידת תמיכה וערבות הדדית. יחד הם חוגגים שמחות ויחד הם מלווים את זקניהם בדרכם האחרונה. מסתבר שהמספר שמונה מגיע ממספר האנשים הנדרש לנשיאת ארון קבורה (שישה אנשים ועוד שניים ליתר ביטחון). וכך הצטרפה המשפחה לקבוצת שמונה המשפחות השכנות והם מרגישים חלק ממנה.
טטה ורייזי
הסיפור הזה לא יהיה שלם ללא סיפורם של טטה ורייזי, ההורים של צוף. הסיפור שלהם מתחיל בהוד השרון עם תחנות ביניים בערבה ובנפאל ומגיע לבסוף להולנד.
זהו סיפורם של רייזי שהגיעה מפולין לאשקלון ופגשה בטטה שנולד וגדל בכפר אתא ויחד הם בנו את ביתם תחילה בחיפה ואז בתל אביב ובהוד השרון.
רייזי היא אדריכלית נוף וטטה עבד שנים רבות בתחום המסעדנות. הוא הקים את מסעדת מילקי פינקי בחיפה ואחר כך את פאב רידינג בתל אביב. בדרך להוד השרון הם גרו שנתיים במיאמי וחצי שנה בפורטוגל. בין לבין נולד בנם הבכור, בן ו 6 שנים אחר כך, צוף. עם הולדת הילדים עזב טטה את עסקי המסעדנות ופתח חברה יזמית בתחום הבניה.
כאשר צצה ההזדמנות לעזוב את העיר ולהתחיל מחדש בערבה, הם הצטרפו לקבוצה הקטנה שהקימה את הישוב צוקים בערבה. טטה למד את מלאכת גיבון הגבינות ופתח מחלבה. כאן נולד החלום של הקמת חווה חקלאית אשר תשלב חקלאות, תיירות וטיפול באמצעות בעלי חיים. כאן ניטעו גם הזרעים לעבודה ההומניטרית שתביא אותם בהמשך לעזוב הכל עבור חיים של נתינה בנפאל.
זה התחיל בקטנה. טטה ורייזי השתלבו במיזם של "מרק לוינסקי" בסניף האילתי. מדי שבוע, במשך חמש שנים, הם אספו שאריות של ירקות מחקלאי הסביבה, אספו בגדים וצעצועים והביאו אותם לסניף אשר דאג לחלקם בין פליטים סודניים כמו גם בין ישראלים שידם לא היתה משגת.
ואז הם פגשו את פמה דורג'ה. הפגישה עם הנזיר הטיבטי שינתה את חייהם. בעוד שאחרים ששומעים סיפור על כפר נידח הזקוק לעזרה יסתפקו בתרומה, טטה ורייזי עלו על מטוס ובמסע מפרך של שעות נסיעה ארוכות וצעידה רגלית הגיעו לכפר.
הביקור השאיר רושם בל ימחה ומאז הם חזרו אל הכפר פעמיים בשנה כשהם מביאים עמם עזרה בצורת ידע ומומחיות. הם מביאים אנשי חקלאות ומארגנים קורסים לאנשי הכפר. הם לומדים בעצמם עזרה ראשונה כדי להעביר את המיומנויות הבסיסיות האלה לאנשי הסביבה.
לאחר רעידת האדמה האיומה בשנת 2015 בה נהרסו כפרים רבים בנפאל, הם חוברים לעמותת IsraAID, מקבלים מימון ונוסעים לעזור בשיקום הכפר. יחד עם המקומיים הם מקימים כ 700 בקתות זמניות ואז גם נופלת ההחלטה לעזוב הכל ולהקדיש את חייהם לעבודה הומניטרית.
הם עוזבים את הערבה ואת החלום של חווה חקלאית-טיפולית ועוברים לנפאל. בבסיס העבודה ההומניטרית צריכה לעמוד המחשבה של שימור פרוייקטים לאורך זמן, גם לאחר שהיוזם עוזב, מסבירים לי טטה ורייזי. צריך ליזום פרויקט שמטרתו הקניית מיומנויות אותן יוכלו אנשי המקום ליישם באופן עצמאי.
טטה ורייזי מחליטים להשקיע את מירב המשאבים בנשות האזור. הנשים בנפאל הן בעלות מעמד נמוך, רבות מהן אנאלפבתיות וחסרות זכויות. פרוייקט הדגל של טטה ורייזי מעניק לנשים מיומנויות בסיסיות של קריאה וכתיבה ובעיקר הופך אותן לנשות מקצוע - דבוראיות. הן בונות את הכוורות, לומדות להפיק דבש ולמכור אותו.
טטה ורייזי לא יכולים לשבוע מהעבודה ההומניטרית. האזורים העניים קוראים להם והם נענים. בפוקרה הם מקימים דיר עיזים ומחלבה ומלמדים את אנשי המקום לייצר גבינת פטה. הם עוזרים בשיקום כפרים שנפגעו באסונות טבע בפיג'י, אקוודור ודומיניקה.
השנה היא 2017. צוף ורז כבר באמסטרדם. טטה ורייזי באים מדי פעם לבקרם ולנוח. אז הם מבינים שהגיע הזמן לשנות כיוון. העשייה האינטנסיבית מעייפת את הנפש, אפילו את זו שלהם. הם מחליטים שהולנד היא התחנה הבאה.
אבל אל דאגה, הם לא נרפאו מן החיידק ההומניטרי ואף הדביקו בו את כל המשפחה. בן גר בארץ ועובד בתחום הסיוע ההומניטרי. צוף ורז בונים בית ומשפחה. יחד הם יקימו כאן חווה טיפולית לאנשים ולבעלי חיים ויגשימו את החלום ההוא מהערבה.
המלצותיה של צוף לטיולים בסביבה
שבילי חוויה לילדים - שלושה שבילים שונים כל אחד באורך של כשלושה קילומטרים ולכל אחד נושא שונה. לאורך הדרך תצפו בבעלי חיים שונים, תלמדו על הטבע ותחוו הרפתקאות.
.Ossental מסעדת פנקייק ביער המהווה גם נקודת יציאה למסלולי טיולים
מחנה הצבאים - כאן דרים בצוותא צבאים, תרנגולות, ארנבות וטווסים. מכאן גם יוצאים שבילי טיול שונים.
הכפר הנסתר ביער בו הסתתרו יהודים רבים בזמן מלחמת העולם השניה.