נערה עם עגיל פנינה. בין מסורת לסגנון

מי לא מכיר אותה, את הנערה עם עגיל הפנינה! רבות ידוע על הצייר וורמייר אך לא על הנערה אותה צייר. דבר אחד בטוח – היא מייצגת את מודל היופי בארצות השפלה במאה ה- 17, את המסורת ההולנדית אבל עם טאץ' נועז.


נערה עם עגיל פנינה בחנות עיצוב

ההולנדים אוהבים את המסורות שלהם, הם שומרים עליהן כעל בבת עינם ומתקשים לאפשר לשיני הזמן לפגוע בהן. ובכל זאת, הזמן מנצח. גם כשזה מגיע לאופנה הזמן מנצח. מעטים מאד הכפרים בהם עדיין ניתן לראות את זקני הכפר לבושים בלבוש המסורתי המיוחד. לאחר ביקור באחד הכפרים האלה, התעוררה סקרנותי והתחלתי לחקור את עניין הלבוש המסורתי בהולנד. מהר מאד הצטיירה הדילמה - מסורת מול סגנון. האם הם מתנגשים או אולי יכולים לחיות יחד בכפיפה אחת?


אופנה הולנדית במאה ה-17


בואו איתי לטיול במחוזות האופנה ההולנדית של המאה ה- 17 שהיתה תקופת הזוהר של הולנד והמכונה בשם המנצנץ "תור הזהב של הולנד".

תארו לכם את אמסטרדם של פעם, אמסטרדם במאה ה-17 בשיא הפריחה והשגשוג הכלכלי של הולנד. תארו לכם את נשות אמסטרדם העשירות, נשות הסוחרים שזה מכבר התעשרו המנסות לאמץ אורח חיים נובו-רישי. איך הן התנהגו? מה לבשו? מה עשו בשעות הפנאי שלהן?


מטיילים מאותו זמן סיפרו וכתבו:


"הנשים ההולנדיות הן אסרטיביות, נוכחותן ברחובות ובחנויות מורגשת יותר מזו של הגברים. הן המנהלות את משק הבית והתקציב ביד רמה ובעלות השכלה הולמת."


הנשים העירוניות, אלה אשר שפר גורלן ומזלן והתחתנו עם בעל עשיר, יכלו להנות מטיול לאורך התעלות היפות שזה מכבר נחפרו, לטייל בכיכר הדאם ולשתות קפה באחד מבתי הקפה ברחוב kalverstraat.


מתיאורים, ציורים וספרי הסטוריה ניתן ליצור תמונה די מדוייקת של נשות אמסטרדם דאז; הן לובשות גלימה בעלת חלק עליון בולט מקושט באבני חן. באופן כללי הבדים עשירים וצבעוניים, והן אוהבות גם בדי תחרה ובורדור (רקמה). השפעות של המודה בצרפת ואנגליה באות לידי ביטוי בשמלות בעלות כתפיים חשופות, שרוולים עד המרפק, מחשוף נדיב, מעילון מקטיפה או סאטן עם שולי פרווה. השיער עשוי בתלתלים, אסוף בכדור תחת כובע מבד לבן.


כך נשות העיר הגדולה המייצגת עושר, קשר לעולם, סגנון חיים; ונשות הכפר הדבקות במסורת, מה הן לבשו?

באופן כללי הן התלבשו בבגדים פשוטים נוחים ומותאמים לעבודה בחווה: כובע בד לבן, כיסוי בד לחזית הגוף ולגב. לעיתים לבן ולעיתים בד מקושט וצבעוני. הכיסוי הפך במקומות מסויימים לקשיח, סוג של שיריון. ובכל זאת, בכפר המסורת שולטת. בכל כפר מסורת משלו שבאה לידי ביטוי בדרכי התנהגות, שפה וכמובן לבוש. הלבוש מספר את סיפור הכפר, המשפחה, המקום של האדם בהיררכיה המעמדית.


מוזיאון התלבושות המסורתיות


ברוב המקומות בהולנד הולך הלבוש המסורתי ונעלם. אנשים כבר אינם מרגישים הזדהות כה גדולה עם המקום בו הם נולדו וגרו כל חייהם. הם אינם רוצים להיות כבולים למוסכמות חברתיות כאלה אשר מגבילות את אופן הלבוש ואת רצונם ליצור זהות אינדבידואלית הבאה לידי ביטוי בבחירת הבגדים. סיבה נוספת להעלמות המסורת הזאת היא גורם הזמן בחיים המודרניים; יש לנו פחות זמן להכין, לתפור ולקשט ביגוד וגם פחות זמן להקדיש לטקס ההתלבשות עצמו.

כדי לשמר את המסורת המיוחדת הזאת נפתח מוזיאון התלבושות המסורתיות. המוזיאון, אשר ממוקם בבית מידות מן המאה ה- 17 באחת התעלות המרכזיות באמסטרדם, מציג מלבושים מסורתיים על פי הכפרים או האזורים בהם היו נהוגים. כל כפר ואורחותיו, כל כפר ומנהגיו, כל כפר ומלבושיו. ותאמינו או לא, ההבדלים גדולים.


. לבוש חגיגי מהינדלופן. אשה לבשה מעיל ארוך מבד רקום וכיסוי ראש מבד משובץ. כיסוי ראש נוקשה חבשו רק נשים נשואות

הכפר הינדלופן אשר נמצא על חוף הים הדרומי בפרובינציית פריסלנד היה כפר עשיר. נשות הכפר יצאו לשופינג באמסטרדם שם רכשו בדי כותנה פרחוניים (chintz) אשר יובאו על ידי הסוחרים ההולנדים מהמזרח הרחוק. נשות הינדלופן היו ידועות בבגדיהן המיוחדים, אשר הותאמו לכל אירוע. הן נהגו ללבוש גלימות כותנה ארוכות וכיסוי ראש מבד משובץ. כיסוי ראש נוקשה חבשו נשים נשואות ואילו רווקות חבשו כיסוי ראש מבד. לצעיף על הצוואר היתה משמעות סמלית; אם הוא נטה שמאלה לכיוון הלב אזי סימן שהאשה נשואה ואם הוא נטה ימינה, אזי היא עדיין רווקה.


לבוש מסורתי לימי אבל

גם לצבע הבגדים היתה משמעות סימלית – שחור, כחול וסגול היו צבעי אבל, הצבע האדום נלבש רק בימי חג.


לבוש מסורתי לימי חג

בהשפעת הבדים, התפשטו הדוגמאות הפרחוניות הצבעוניות גם לתחום עיצוב הבית וצוירו על גבי רהיטים, טפטים, קירות. סגנון הצביעה הזה ידוע כסגנון ההינדלופי ועדיין מיושם באזור.


בכפר סטפהורסט אוהבים את הצבע הירוק הבהיר, התכלת והלבן. הכל צבוע בצבעים אלה: דלתות, שערים, רהיטים ועוד. במוזיאון בכפר תוכלו להתרשם מעוד לבוש מסורתי.



הלבוש מקורו כבר מן המאה ה- 16. על גבי החלק העליון של הרגליים הוצמדו כריות קטנות אשר יצרו צללית של משולש – החל מן המתניים הצרים כלפי מטה. החלק העליון – כסות החזה – עשוי מבד פרחוני. כובע בד מסאטן שחור מעוטר בנקודות לבנות הוא התמחותן של נשות הכפר הזה.




בימי שבת ובהזדמנויות מיוחדות עוטה האשה את "ברזל האוזן". זהו פריט קישוטי הנלבש על הראש לצד האוזניים ועליו תלתלי זהב ומסביבו פיסת בד מתחרה. שיערה מוסתר ולעיתים היא מצמידה כמה תלתלים מזוייפים לכסות הראש לשם קישוט.


ברזל האוזן" נלבש רק בימי חג"

מסורת מול סגנון


בתערוכה זמנית במוזיאון הוצגו גם בגדים אשר עוצבו על ידי מעצבים עכשוויים בהשראת הלבוש המסורתי ובכך הוכיחו שוב שמסורת וסגנון יכולים גם יכולים ללכת יד ביד.


עיצוב של המעצב הבלגי ואן-באירנדונק. בהשראת הכפר סטפהורסט

בדים מעוטרים בשיטות מסורתיות

עיצוב של המעצב אנטואן פייטרס בהשראת מסורת הקיפולים של זילנד

מסורת ואומנות


הצלם הנדריק קרסטנס מצלם את בתו פאולה כבר שנים בסדרת צילומים בהשפעת הפורטרטים ההולנדיים מן המאה ה-17. בעבדותו הוא משלב מבט הומוריסטי על הקשר בין עבר והווה.



את הרקמה הזאת הייתי לובשת ברצון. תראו את הצבעים ואת מלאכת המחשבת!

גם את?


מוזיאון התלבושות המסורתיות נמצא ברחוב Herengracht 427 ופתוח כל יום משעה 10 בבוקר עד 6 בערב. ניתן להגיע בטראם מספר 1, 2, 5 ולרדת בתחנת Koningsplein.


באמסטרדם מוזיאונים לרוב, גדולים וקטנים. רוצה לבקר בעוד מוזיאון? מוזמנת לבחור אחד מתוך רשימת ההמלצות שלי.


178 צפיות14תגובות

רוצה להתעדכן בדף הפייסבוק של רק-עתיק?

רוצה לראות את הולנד מבעד לעיני?

רוצה לטייל איתי במקומות נסתרים מעין התייר הרגיל?