טרנד הוינטג' - הסיבות להצלחתו וטיפים לשילובו המוצלח בבית. אין דבר אהוב עלי יותר מאשר להסתובב בהאנגר ענק מלא וינטג' ולדמיין כיצד אשלב פריט זה או אחר בביתי, איך אצור פינה חדשה בסגנון חדש ומה יתאים לפריטים שכבר נמצאים אצלי. אז מה הוא כוח המשיכה של הוינטג'? אביזרי ורהיטי וינטג' מאפשרים לנו ליצור אוירה נוסטלגית ורומנטית על ידי שילוב הישן עם החדש. לעתים מספיק בפריט אחד כדי ליצור מראה שונה וייחודי ובייחוד אם לפריט יש ערך נוסטלגי עבורנו. מכונת התפירה הישנה של סבתא שהפכה לשידה, מטחנת הקפה שלה או מפה רקומה על שולחן הסלון יתנו טאץ' וינטג'י חמים ומיוחד לבית. המראה הישן והמשומש, העיצוב של פעם, החומרים והצבעים - בהם טמון כוח המשיכה של הוינטג'. בשורות הבאות אפרט מעט על כמה סגנונות וינטג' פופולריים ואנסה לתת טיפים לשילובם המוצלח בעיצוב הביתי. ישנם כמה סגנונות בולטים בתחום הוינטג'. כל סגנון מתאפיין בחומרים, צבעים וניחוחות משלו. ניתן, יחסית בקלות, לאמץ סגנון אהוב ולהוסיף כמה מאפיינים כדי ליצור אוירה מיוחדת בבית. ליצירת אוירה רומנטית נשתמש בחומרים רכים וחמים כמו רקמה, קטיפה ותחרה. נבחר צבעים רכים ודוגמאות של פרחים וטבע. הסגנון הרומנטי משרה אווירה נוסטלגית, רכה ולבבית. לעומת הסגנון הרומנטי המתקתק משהו הסגנון הכפרי הוא יצרי וטבעי יותר בשל השימוש בחומרים חמים וטבעיים כמו עץ (לא תמיד מעובד לגמרי), צמר, חמר, אמייל ופורצלן. הסגנון הכפרי יוצר אוירה ביתית, חמימה ומזמינה. סגנון השאבי שיק משלב בתוכו אלמנטים מן הסגנון הכפרי והרומנטי אך נוטה למליצות ולעיתים למתקתקות יתר. כאן נוכל לתת דרור לידיים ולצבוע רהיטי עץ באופן שמעלה ניחוח של פעם ושאינוו מסתיר את החומר המקורי . ראיתי בתים בהם כל הריהוט והאבזור הביתי נצבע בלבן וכך נוצרה אוירה שמיימית ומרתקת ועם זאת מזמינה. יש אחרים המעדיפים שאבי שיק בצבעים פסטליים כמו ורוד, תכלת או ירוק פיסטוק. ומן הסגנונות הקלילים יותר נעבור לסגנון מאסיבי יותר. הסגנון התעשייתי, המאד טרנדי בימים אלה, עושה שימוש באביזרים תעשייתים כמו מנורות ממפעלים, רהיטי ברזל ואלומניום ואביזרים גדולים ודומיננטיים. זהו סגנון אשר יוצר אוירה קרה ומרוחקת אך משתלב באופן מעניין בעיצוב אקלקטי. בביתה של מרסלה, בעלת חנות לוינטג' תעשייתי, ראיתי שילוב מעניין של הסגנון התעשייתי עם רהיטי עור מאסיביים בצבע חום מוקה. ולסיום אזכיר גם את הסגנון ה"פופארטי" בו נעשה שימוש באביזרי פלסטיק ופורמייקה משנות ה- 60 וה- 70 של המאה הקודמת, בצבעוניות עזה, לעתים פסיכדלית ובקווים מעוגלים ונקיים. הסגנוןן הזה מאפשר עיצוב עז, צעיר ומתפרץ. אז מה הסגנון האהוב עליכם? אני אוהבת (כמעט) את כל סגנונות הוינטג'. כל תקופה בחיים מביאה עמה רצון וצורך לשנות ואז אני....יוצאת למרדף אחר עוד פריטי וינטג' נחשקים!

לטייל בעקבותיו של וינסנט או של ואן-גוך? ללכת בשבילים בהם הוא צעד, לראות את הנופים אותם הוא אהב וצייר, ללכת בעקבותיו בפרק חיים משמעותי בחייו בהולנד. בכפר הקטן, לא רחוק מן העיר איינדהובן, מצייר וינסנט ואן-גוך בשנים 1885-1883 כרבע מעבודותיו, חווה אהבה נכזבת, מתעמק בחיי העוני של האיכרים ומתמחה בציור אנשי עמל. מי לא מכיר את ציוריו המפורסמים של ואן-גוך – החמניות, החדר בארל, הפורטרטים העצמיים שלו? מי לא מכיר את פרט הביוגרפיה הזה של אוזנו הימנית? מי לא מעריץ את ציוריו מלאי האור והצבעים? אבל מי מכיר את התקופות הפחות מדוברות בחייו? את התקופות בהן גר בהולנד וצייר שם את ציוריו החשוכים של איכרים קשיי-יום, של טווי בדים? וגם של נופים כפריים, שדות, כנסיות וטחנות רוח ומים? כאשר שמעתי על הכפר של ואן-גוך ועל המוזיאון שבו, הבנתי שזה הזמן להתעמק מעט בסיפורו יוצא הדופן של הגאון ההולנדי המטורף. אף כי המוזיאון אינו מחזיק באף לא אחת מיצירותיו המקוריות, זהו מוזיאון מקסים, מלמד ומעניין. בביקור במוזיאון צללתי לתוך חייו של ואן-גוך החל מלידתו, דרך מסלול חייו הפתלתל, עבודותיו, חבריו הציירים, אהובתו המקומית ונופי ציוריו. נפשו הסוערת של האומן מתגלה לכל מי שחפץ בכך; ולאחר הביקור במוזיאון, בכפר שגר בו ובסביבה אותה כל כך אהב הרגשתי כאילו הכרתי אותו קצת. הרגשתי כאילו הוא כבר לא ואן-גוך עבורי אלא וינסנט. את הביקור בכפר של ואן גוך מומלץ לשלב עם ביקור בעיר היפה דן-בוש במרחק של כחצי שעת נסיעה. על העיר דן-בוש כתבתי פוסט שלם עם המלצות לביקור. קצת על חייו הסוערים של וינסנט ואן גוך וינסנט נולד ב- 1853 בכפר קטן בפרובינציית צפון-בראבנט כבן בכור מתוך שישה ילדים להוריו, האב תיאודורוס הכומר והאמא קורנליה. שנה לפני כן מת בלידתו תינוקם הראשון, שעל שמו נקרא וינסנט. האח תיאו נולד ארבע שנים לאחר מכן ולהם הצטרפו עוד ארבע בנות. כבן לכומר זכה וינסנט לחינוך מוקפד בבתי ספר טובים. ב- 1869 הוא מתחיל את קריירת האומנות שלו אצל דודו שהיה בעל בית מסחר לאומנות בדן-האג. כבר בשנת 1871 מתחילה חלופת המכתבים בין וינסנט לאחיו תיאו, האח שתמיד האמין ותמך בו. כמה שנים לאחר מכן הוא מבקר בפריז ועובר לגור בלונדון, שם מתחילים חייו לקבל אופי סוער יותר. הוא נפגע מאהבה כוזבת ראשונה, נקלע לראשון מבין משברים נפשיים רבים ונדבק בחיידק הציור. הוא מתעניין גם בדת, קורא הרבה על אומנות ותיאולוגיה ואף משמש כעוזר כומר תקופה קצרה. ב- 1877 הוא חוזר להולנד. הוא קורא הרבה, עוסק בתרגום התורה לשפות שונות ומצייר. הוא מתחיל בלימודי תיאולוגיה אך מפסיק לאחר זמן קצר. הוא מנסה לקבל הכשרה כמטיף אך נמצא כלא מתאים. במשך כחצי שנה הוא חי בכפר עני באזור המכרות בבלגיה ומשמש שם כעוזר לכומר, שם הוא נחשף לחיי העוני של הכורים, מנסה לעזור להם ומצייר. הוא חי חיי עוני ודחק ונתמך על ידי אחיו שדוחף אותו להמשיך לצייר. ב- 1881 הוא שוב חוזר להולנד לגור עם הוריו. שוב חווה אהבה נכזבת, שוב רב עם אביו ושוב עוזב. הוא עובר לדן-האג, גר בקרבתם של ציירים אחרים ועדיין נתמך כלכלית על ידי אחיו. שם הוא מכיר את סין, זונה אלכוהוליסטית, שהופכת להיות בת זוגתו ומודל לציוריו. בדחיפתו של אחיו הוא עוזב את סין וחוזר לגור עם הוריו שבינתיים עברו לנואנן, שם קיבל אביו משרת כומר. בשנתיים הקרובות הוא יטייל בשדות ויכיר את האיכרים ואנשי המקום, אשר ילמדו לאט לאט להכירו, לקבל את שגיונותיו ואף להכניסו לבתיהם. הוא מצייר בסטודיו קטן מאחורי בית הוריו. הוא מתאהב בבת השכנים שעוזרת לו בטיפול באמו החולה ולאחר שאהבתם אינה מתקבלת בעין יפה, מרגו מנסה להתאבד וכך יורד הגולל על סיפור אהבתם. ב- 1885 הוא מצייר את אחד מהידועים שבציוריו: "אוכלי תפוחי האדמה". הציור אותו הוא מחשיב כציור האמיתי הראשון שלו. בציור רואים את משפחת דה-חרוט, שבביתה הוא מתארח מספר פעמים ושחבריה משמשים לו מודל לציור ולנסיונות איור של ידיים ואצבעות. הוא שוב עובר והפעם לאנטוורפן שם הוא לומד בבית הספר לאומנויות ואז עובר לפריס לגור אצל אחיו תיאו. שם הוא מתוודע לאימפרסיוניזם וציוריו הופכים מוארים יותר. בינתיים בהולנד, הולך אביו לעולמו ואמא קורנליה עוזבת את בית הכומר ומוכרת את ציוריו של וינסנט בעשרה סנט לאחד. בפריס וינסנט מתוודע לגוגן, ברנרד, פיסארו ועוד. ב- 1888 הוא עובר לארל בצרפת שם הוא נתקף בהתקף שגעון וחותך את תנוך אוזנו הימנית. בעקבות מקרה חיתוך האוזן הוא מתאשפז בבית החולים לחולי נפש בסנט רמי ושם מצייר מאות ציורים עד למותו, כשנה אחת מאוחר יותר. ב- 1890 הוא מציג בתערוכה בבריסל ומקבל ביקורות נלהבות מן המארגנים. הוא מצייר בין התקף פסיכוטי אחד למשנהו, מבקר את אחיו בפריס ואף פוגש שם את טולוז לוטרק. ב- 23 ביולי באותה שנה הוא כותב את מכתבו האחרון. בליל ה- 29 ביולי 1890 הוא הולך לעולמו, בן 37 במותו. בחייו מכר וינסנט תמונה אחת בלבד! טיול בעקבות וינסנט ואן-גוך הכפר נואנן Nunen הוא כפר קטן בפרובינציית צפון-בראבנט. ניתן לחנות בחניון החינמי המסומן במפה האינטראקטיבית ולצאת לרחוב הראשי, רחוב Berg. כל המקומות המעניינים נמצאים, למעשה, לאורכו של רחוב זה. במספר 26 – בית הוריו של וינסנט. במספר 24 – ביתה של מרגו, בת השכנים ואהובתו של וינסנט. ניתן לבקר בבית שעוצב מחדש כמוזיאון עם ציורים של חבריו הציירים של ואן-גוך וכן חדר משרתות בסגנון המאה ה 19. בנוסף, חדר בו הוחבא ילד יהודי בזמן מלחמת העולם השניה. ימים ושעות פתיחה באתר. במספר 29 – מרכז ואן-גוך. ימים ושעות פתיחה באתר Vincentre. חתיכות הצבע הכחול (בתמונה השמאלית) בו השתמש וינסנט נמצאו בחפירות בחצר בית הוריו. במספר 40 – בית טווה הבד משנת 1763 באותה תקופה התעמק וינסנט גם בחיי הטווים ובעבודתם וצייר ציורים רבים שלהם. בהמשך הופך הרחוב לרחוב Papenvoort ובמספר 2 תוכלו לראות את הכנסיה בה שירת אביו של וינסנט ככומר. ם בדרך אל או מהכפר תוכלו לעצור ליד המקום בו שכן בזמנו הבית של משפחת דה-חרוט, אותה צייר וינסנט בציור "אוכלי תפוחי האדמה". אצל משפחת דה-חרוט תארח וינסטנט לעיתים קרובות לאחר טיוליו הארוכים בשדות הסביבה. באחת הפעמים, הגיע וינסנט בשעות הערב המוקדמות בדיוק בשעה שבני המשפחה התיישבו לאכול לאחר יום עבודה מפרך. וינסנט ניצל את הרגע, פתח את אלבום הציור והחל מצייר. זמן רב החשיב וינסנט את הציור הזה כציורו הטוב ביותר. על כך כתב גם במכתבו לאחיו תאו וצירף איור. תוכלו לבקר גם בטחנת המים הכפולה אותה צייר וינסנט מספר פעמים. כך כתב וינסנט לאחיו תיאו ביולי 1882: "מה אני בעיני רוב האנשים? אפס, או איש תמהוני ולא נעים - אחד שאין לו ולא תהיה לו אף פעם איזושהי עמדה בחברה, בקיצור, נחות שבנחותים. בסדר גמור, גם אם הם צודקים, ארצה להראות בעבודתי מה נמצא בליבו של איש תמהוני כזה, בלבו של אפס. זוהי שאיפתי, המבוססת למרות הכל על אהבה יותר מאשר על זעם, על רוגע יותר מאשר על סערת רגשות. נכון שאני נמצא לעיתים קרובות במצוקה גדולה, אך עדיין קיימות בתוכי מוסיקה והרמוניה שקטה וטהורה. בבקתות העלובות ביותר, בפינות המזוהמות ביותר, אני רואה רישומים ותמונות. ונפשי נמשכת לדברים הללו בעוצמה שאין לעמוד בפניה". אומן גדול בעל נפש סוערת ועוצמות שאין לעמוד בפניהן! כך הצטיירה לי דמותו של וינסנט לאחר הביקור במחוזות חייו. אשמח לשמוע מכם, האם אתם מכירים את התקופה הזאת בחייו של וינסנט ואן-גוך? האם הייתם רוצים לבקר במקומות האלה? לראות את עבודותיו של ואן גוך בהולנד מוזיאון ואן גוך באמסטרדם מוזיאון קרולר-מולר שם נמצא האוסף השני בגודלו בעולם של עבודותיו של ואן גוך: 90 ציורים ו- 180 איורים. מוזיאון צפון-בראבנט בדן בוש תוכלו לבקר בתערוכה על חייו של ואן-גוך. במוזיאון 10 עבודות של האומן שכולן צויירו בזמן מגוריו כאן. מסעדת טחנת המים בטחנת המים אותה צייר ואן-גוך פעמים רבות בזמן טיוליו באזור, נפתחה מסעדה. כמה נעים לשבת בחצר הטחנה, מוקפים רשרוש מי הנחל שעובר כאן ממש בסמוך.

אמסטרדם, רבות נכתב על אחת הערים היפות בעולם וללא ספק אחת הערים היפות בהולנד. עם זאת, אני אוהבת לחפש, למצוא ולספר על מקומות יפים מחוץ לאמסטרדם. ויש הרבה כאלה! הולנד מחולקת לשתים-עשרה פרובינציות, כל אחת מאופיינת בפני קרקע, נוף, סגנון בניה ואף דיאלקט (שפה מקומית) שונים זה מזה. בפוסט הזה אני ממליצה על חמישה כפרים, כל אחד בפרובינציה אחרת, כל אחד בעל היסטוריה עשירה ומרתקת וכל אחד מהם יפה בצורה שונה. אלה הם חמשת המקומות הכי יפים ופחות מוכרים בהולנד: 1. אורוולטה Orvelte בפרובינציית דרנטה הצפון-מזרחית 2. אואטמארסום Ootmarsum בפרובינציית אובראייסל 3. אלבורח Elburg בפרובינציית חלדרלנד המזרחית 4. ניידרווטן Nederwetten בפרובינציית צפון-בראבנט הדרומית 5. תורן Thorn בפרובינציית לימבורח הדרומית ביותר בהולנד כדי להקל על ההתמצאות נתחיל מהצפון ונרד דרומה. Orvelte בפרובינציית דרנטה הצפון-מזרחית שוכן לו הכפר היפה אורוולטה. הכפר, אשר נוסד כבר במאה ה- 13, עבר תהפוכות רבות עם השנים ולאחרונה קיבל סטטוס של מונומנט. משמעות הדבר היא שחזות הכפר מוגנת על מנת לשמר את הבתים, החוות והתרבות של המקום. וככזה, משמש הכפר, לבד מהיותו מקום מגורים, גם מעין מוזיאון פתוח. אתם מוזמנים לחנות בחניה המוסדרת וללכת כמה דקות עד הגיעכם לכפר. שם תוכלו לשוטט באופן חופשי בין הבתים, להציץ ולחקור, שכן מאחורי כל דלת – סיפור הממתין להתגלות. ביקור בכפר שעות פתיחה אפריל-אוקטובר: רוב הבתים פתוחים החל משעה 11.00 נובמבר-מרץ: הבתים פתוחים בסופי שבוע בלבד חניה החניה מותרת בחניונים המוסדרים בלבד ולא בתוך הכפר עצמו. חניות 1: kruising De Wiet, Holsdiek חניון 2: kruising Wezuperweg, Zuideresweg עוד בסביבה הפארק הפרהסטורי ובו מבני קבר עתיקים. מומלץ לביקור משפחתי עם ילדים. כאן תוכלו לקרוא על הפארק ועל התקופה הפרהסטורית בהולנד. לא רחוק משם, נמצאת העיר חרונינגן, היא אמנם שוכנת בפרובינציית חרונינגן אבל המרחק אינו גדול. כאן תוכלו לקרוא על העיר עצמה וכאן על הכפרים היפים בסביבתה. Ootmarsum הכפר העתיק אואטמארסום קיבל כבר בשנת 1300 זכויות של עיר שכן היה מרכז חשוב מבחינה דתית באותה תקופה ושכן במיקום מרכזי על הדרך מצפון לדרום ואף ממערב הולנד למזרח גרמניה. התפתחות תעשיית הטקסטיל באזור בתחילת המאה העשרים פסחה על הכפר, שנותר בעל ציביון מסורתי וכך הפך עם השנים לכפר אהוב על אומנים וציירים. מה לעשות: לשוטט בכפר, לבקר בגלריות השונות של אומני זכוכית, קרמיקה, פיסול וציור. ביקור בכפר מוזיאון פתוח בכפר מוזיאון בית הספר שלישי-עד שישי 17.00-10.00 שבת וראשון 17.00-13.00 שני 17.00-14.00 חניה לא ניתן לחנות במרכז הכפר. מומלץ לחנות בחניון de Stadsweide 7636 PK Ootmarsum אירועים חג הפסחא נחגג באופן מיוחד בכפר: הגברים תושבי הכפר, לבושים במעילים ארוכים וחבושים בכובעים, צועדים יד ביד מסביב לכנסיה ושרים את שירי החג. Elburg בפרובינציית חלדרלנד במזרח המדינה נבקר בעיר קטנה ומיוחדת במינה. העיר אלבורח הייתה בעבר כפר דייגים על הים הדרומי. בשל הצפות חוזרות ונשנות הוחלט להעביר את הכפר כולו למקום בטוח יותר וכך בשל פריחתו הכלכלית של הכפר התאפשרה בשנת 1367 העברתו למיקומו הנוכחי בצפון הפרובינציה. הכפר תוכנן מחדש כעיר מבצר קטנה, עיר שכל כולה 250 על 300 מטרים. עיר בעלת מבנה מלבני שרחובותיה ישרים וההתמצאות בה קלה ונעימה. טיול שליו של כשעה יוביל אתכם בין סימטאותיה של העיר ומבניה העתיקים. ראו את שער העיר, את גן התבלינים, מוזיאון בית הכנסת ועוד. כאן תוכלו לקרוא בהרחבה על העיר אלבורח ועל טיול מומלץ בה. על ערי מבצר נוספות בהולנד תקראו כאן. ביקור בכפר חניה חניון 1: Zwolscheweg 8081 CG ELBURG חניון 2: Havenkade 8081 GP ELBURG אירועים בכל שנה בסוף השבוע השני של ספטמבר נערך פסטיבל העיר. במשך שלושה ימים נערכים אירועים, תצוגות, השטות והופעות. עוד בסביבה חיטהורן Nederwetten אנו מדרימים לפרובינציית צפון-בראבנט ומגיעים לכפר ניידרווטן. הכפר הקטן (800 תושבים) שוכן על גדות נהר הדומל, בינות לשטחי אחו, יערות ושטחי חקלאות. זהו אזור פורה ומכאן גם שם הכפר (wetten = רטיבות). במקום היה מנזר אליו נהוג היה לעלות לרגל בשל קיסם עץ מהצלב הקדוש שנמצא במקום. בשנת 1244 נבחן העניין על ידי הבישוף בונפסיוס ונמצא כאמיתי; הקיסם שהוטבל במים שקע ואף נטפו ממנו טיפות דם. במהלך מלחמת שמונים השנה נהרס המנזר ורק בשנת 1953 נבנתה במקום קפלה. קיסם העץ שוכן אחר כבוד בכנסיה המקומית ומובא פעם בשנה בתהלוכה חגיגית אל הקפלה. ביקור בכפר בשולי הכפר תוכלו לראות את טחנת המים הכפולה הידועה מציוריו של ואן-גוך. הטחנה המקורית נבנתה במאה ה- 9. כתובת: Hooijdonk 10, 5674 PE Nuenen עוד בסביבה העיר היפה דן-בוש עליה כתבתי כאן. הכפר של ואן-גוך עליו כתבתי פוסט נפרד. Thorn הכפר החמישי – תורן – נמצא בפרובינציית לימבורח, הדרומית ביותר בהולנד. הכפר ידוע בכינויו "הכפר הלבן" והוא בעל הסטוריה רבת תהפוכות. אציין רק שבסיפור הכפר שזורים נזירות פמיניסטיות, נפוליאון, עוני ומלחמות. את הסיפור המפורט תוכלו לקרוא בפוסט על תורן ובו מסלול טיול בכפר, מפה אינטראקטיבית והמלצות נוספות. עוד בסביבה על העיר מסטריכט בירת פרובינציית לימבורח ועל פלקנבורח שכנתה כתבתי כאן. חדי העין ביניכם בוודאי שמו לב לכך שביקרתי בפוסט הזה רק בחמש פרובינציות מתוך השתים-עשרה. גם את הפרובינציות האחרות לא אזניח ואבקר בהן בזמן הקרוב וכמובן שאכתוב על כך פוסט עם מקומות יפים ופחות מוכרים בהולנד היפה. אשמח אם תכתבו לי בתגובות - האם ביקרתם כבר באחד המקומות האלה? האם הייתם רוצים לבקר שם? אם אתם מחפשים עוד מקומות יפים ולא מוכרים, הפוסטים הבאים הם ממש עבורכם: האיים האבודים בפרובינציית פלייבולנד הכפר דה-רייפ בפולדר בפרובינציית נורד-הולנד מפל, אמסטרדם של הצפון, בפרובינציית דרנטה חמישה דברים שאהבתי בדוונטר

פעמיים ביקרתי בדן-בוש. מפתיע בהתחשב בכך שהעיר נמצאת במרחק של רק חצי שעת נסיעה ממקום מגורי. בפעם הראשונה נהניתי. בפעם השניה התאהבתי! ומאז חזרתי פעמים רבות. לכאורה, כמו כל עיר אחרת בהולנד – במרכז הרובע העתיק, סמטאות צרות וציוריות, הרבה תעלות וגשרים. ובכל זאת – אחרת. החלטתי להתעמק מעט בהסטוריה של העיר כדי להבין מהו כוח המשיכה שלה. קצת היסטוריה ואז המלצות שוות. על העיר דן בוש כינויים רבים קיבלה דן-בוש וכל אחד מאיר פן אחר של העיר היפה בדרום הולנד. דרקון הביצה הבלתי ניתן לכיבוש העיר, אשר הוקמה בשנת 1185, היתה עיר מבצר. בשל מיקומה המיוחד בין שני נהרות (Aa  וְְ Dommel) נאלצו שליטי העיר לבנות סוללות הגנה סביב העיר להגנה מפני פלישת מי הנהרות לתוך העיר והוסיפו והגביהו את בתי העיר ב 2-3 מטרים מעל גובה פני המים. כך יצרו עיר מבצר מוקפת חומה שכמעט בלתי ניתן היה לכובשה. רק כ 500 שנה לאחר הקמתה נכבשה העיר לראשונה על ידי הפרוטסטנטים ובסוף המאה ה 18 על ידי הצרפתים. רומא הקטנה שם זה ניתן לעיר בשל ריבוי הכנסיות הקתוליות בעיר לפני הפיכתה לפרוטסטנטית. הכנסיה איפשרה ואף עודדה יוצרים, אומנים ומדענים. הידוע בהם הוא הצייר ג'רונימו בוש (Jeroen Bosch). ציוריו מאוכלסים בדמויות ויצורים מן השאול וכן דימויים רבים מסיפורי התורה. בית הספר הלטיני לאומנות ולמדע נבנה בעיר כבר בסוף המאה ה 13 על ידי הכנסיה. מערכת תעלות תחתית האציל המקומי לא דרש תשלום מס מעבר בנהרות סביב העיר וכך התמקמו להם בעיר סוחרים רבים שהביאו לגדילתה ולשגשוגה. בשל הגבהת בתי העיר נוצרה האפשרות לחצוב תעלות מתחת לבתים ואלה שימשו להעברת סחורות ממקום למקום. התעלות שימשו גם כתחליף למערכת ביוב ומקום לשפיכת פסולת של בתי המלאכה הרבים (מבשלות בירה, מטוויות צמר, בתי הטבעת מטבעות ועוד). רק לפני 40 שנה נאסרה שפיכת מי-שופכין לתעלות והוקמה מערכת ביוב מודרנית. אז גם הוחלט על הפיכת מערכת התעלות למוקד תיירותי והושקעו כספים רבים בשחזור התעלות, הגשרים, סוללות ההגנה והבסטיונים מסביב לעיר. הנקודה היהודית בשנת 1796 קיבלו היהודים בעיר שוויון זכויות לאחר כיבוש העיר בידי הצרפתים. היהודים השתלבו בחיי העיר וכך, למשל, ילדי היהודים הלכו לבית ספר כללי ולא יהודי. גם עיסוקם של היהודים בעיר לא היה העיסוק האופייני ליהודים במקומות אחרים בהולנד – מיעוטם היה סוחרים והרוב היו בעלי מקצועות חופשיים ותעשייתיים. במלחמת העולם השניה נרצחו 172 יהודים מתוך 460 שחיו שם. בית הכנסת הישן משמש כיום מרכז תרבותי ובצידו החיצוני אתר הנצחה עם כל שמות הנרצחים ותמונות של אחדים מהם. אז מה בעצם מיוחד בדן-בוש ומדוע התאהבתי בה? מערכת תעלות ייחודית הסטוריה, אומנות וציורי קיר שמבצבצים מכל פינה ואווירה חמימה ואינטימית היוצרות תמהיל מרגש, מעניין וחווייתי לכל תייר. המלצות לביקור בדן בוש 1. לקחת שיט בתעלות העיר השייט בעיר הוא דבר מיוחד במינו. מערכת התעלות בעיר דן-בוש היא מערכת יחידה במינה בעולם שכן התעלות עוברות לא רק לצד בתי העיר אלא גם מתחת להם. בעיני זה חובה לכל מי שמבקר בדן-בוש. שימו לב שאין שייט עם הדרכה באנגלית. תוכלו לקבל בעת קניית הכרטיסים ברושור באנגלית עם הסבר על השייט. השייט מתקיים מאפריל ועד אוקטובר. מחיר כרטיס 8 יורו לאדם. כתובת: Molenstraat 15a פרטים נוספים והזמנה כאן. 2. לאכול את הממתק המקומי הידוע Bossche Bollen  - כדור שוקולד ממולא קצפת. הבושה-בולן הכי טובים: מאפיית Banketbakkerij Jan de Groot (קרוב לתחנת הרכבת המרכזית) Stationsweg 24, 5211 TW 's-Hertogenbosch 3. להסתובב בסמטאות העיר העתיקה ובמיוחד שכונת Uilenburg ולבקר בחנות הוינטג' המדליקה La Folie בכתובת Uilenburg 1 Den Bosch. 4. לבקר בקתדרלת סנט-יאן. קתדרלה גותית מתחילת המאה ה 13. כתובת: Torenstraat 16 5211 KK Den Bosch יש לבדוק את שעות הפתיחה באתר. 5. לבקר באחד המוזיאונים בעיר מוזיאון העיצוב Design Museum Den Bosch מוזיאון בדגש על ארכיטקטורה, עיצוב גרפי, עיצוב המוצר, אופנה ואומנות בהקשר תרבותי נרחב. כתובת: De Mortel 45200 AA Den Bosch שעות פתיחה: שלישי-ראשון 17.00-11.00 מחיר כניסה: מבוגר 10 יורו. ילדים עד גיל 17 ובעלי כרטיס מוזיאונים נכנסים בחינם. ​ מוזיאון נורד-ברבנט מוזיאון הסטורי של פרובינציית נורד-ברבנט. כתובת: Verwersstraat 41 's-Hertogenbosch שעות פתיחה: ימי שלישי-ראשון 17.00-11.00 מחיר כניסה: מבוגר 15 יורו. ילדים עד גיל 18 ובעלי כרטיס מוזיאונים בחינם. מרכז הרונימוס בוש על אף העובדה שהצייר המפורסם נולד בעיר, גר ועבד בה כל חייו, אין אף עבודה אחת שלו בעיר. העבודות המוצגות הן רפרודוקציות באיכות גבוהה. בנוסף, ישנן עבודות של אומנים אחרים אשר הושפעו ממנו. כתובת: Jeroen Boschplein 2  5211 ML 's-Hertogenbosch שעות פתיחה: שלישי-ראשון 17.30-11.00 ובחודשי החורף החל מהשעה 12.00 (בחודש פברואר סגור) מחיר כניסה: מבוגר 7.50 יורו. ילדים 12-4 3.75 יורו. 6. לצאת לטיול בטבע קרוב לעיר. על מסלול חצי הסוליה תקראו כאן. 7. לקפוץ לשכונת בתי הכדור היחידה בהולנד. תקראו עליה כאן.

סיפורה של העיר איינדהובן הוא למעשה סיפורו של מפעל פיליפס. אי אפשר לכתוב על העיר איינדהובן ולעמוד על אופייה מבלי לספר תחילה על מפעל פיליפס. קצת על חברת פיליפס, גאווה הולנדית בשנת 1892 הוקמה חברת פיליפס, אשר כבר בעשר השנים הראשונות לקיומה ייצרה לא פחות מ 1.5 מיליון נורות. החברה הקימה בעיר מפעלים לזכוכית, קרטונים, גז וכמובן מעבדת חידושים. במשך השנים הוקמו עוד ועוד בניינים ומפעלים בשלושה מתחמים של פיליפס, שהפכה להיות חברה שמספקת לעצמה את כל השירותים – מחומרי הגלם ועד לאריזה ולשילוח. את המתחם הגדול של החברה נהגו לכנות "העיר האסורה" שכן אך ורק לעובדי החברה מותר היה להיכנס למתחם. פיליפס פיתחה ועודנה מפתחת טכנולוגיות חדישות בתחומים שונים: מטלוויזיות ועד לציוד רפואי מתקדם. בשנת 2002 עזבה חברת פיליפס סופית את המתחמים באיינדהובן. רובם הגדול ננטש כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת ועמד במשך שנים רבות שומם. בשנים האחרונות נעשה ניסיון מוצלח של שיקום העיר ומתן אופי חדשני ויצירתי לעיר. זאת באמצעות הפיכת העיר למרכז חשוב בתחום החדשנות, העיצוב והטכנולוגיה. מתחמי חברת פיליפס לשעבר מהווים חלק חשוב בהתפתחות הזאת. המתחמים משמשים כיום אבן שואבת לחברות טכנולוגיה, מעצבים מוכרים וצעירים כאחד, בית ספר לעיצוב ובראש ובראשונה – שבוע העיצוב ההולנדי. מתחמים תעשייתיים החברה פעלה מתוך שלושה מתחמים גדולים בעיר: Strijp S, Strijp R, Strijp T. Strijp S המתחם הפך להיות מרכז תרבותי-יצירתי ובו שילוב ייחודי של אזורי מגורים-יצירה-עבודה באוירה אולטרא יצירתית. המקום הוא בעל שיק תעשייתי-אורבני מלא השראה ועניין ומאכלס יזמים צעירים בעיקר בתחום היצירה והחדשנות. מתקיימים שם באופן קבוע תערוכות ואירועי תרבות כמו גם שבוע העיצוב ההולנדי. בבניינים ההסטוריים התמקמו להם חנויות בוטיק, מסעדות, בית ספר לצילום, גלריות ובתי יצירה ועיצוב. המלצת וינטג' מתחם שנקרא Gusj. זהו מתחם לייף-סטייל ובו חנות וינטג' מטריפה, בית קפה וחנות שזירת פרחים. כולם יחד מאכלסים בהרמוניה מושלמת מבנה תעשייתי בעל קירות מתקלפים, תקרות גבוהות וחללי ענק המכילים עדיין מכונות ושארי העידן המתועש. המלצת בית קפה #1 בית קפה סמוך למתחם מצד אחד ומצד שני לתחנת הרכבת. קפה מצויין ופלאפל בסגנון הולנדי! בית הקפה Popei הוא גם בית פתוח לאומנים צעירים ובמקום מתקיימות הופעות. Klokgebouw 300, 5617 AD Eindhoven Strijp R באתר הזה שכן מפעל הטלוויזיות אשר ייצר טלוויזיות לכל העולם כולו. המעצב פיט היין אייק התאהב במתחם התעשייתי והפך אותו למתחם עיצובי מרתק. זהו עולמו של אייק, עולם של עיצוב, יצירה, חדש בשילוב ישן. המקום אמנם תעשייתי אך נמצא בלב ליבה של שכונת מגורים. במתחם עומדים עדיין עצים אותם שתל פריטס פיליפס, אשר היה יזם חברתי והאמין בחשיבות סביבת עבודה נעימה עבור עובדיו. לבניין התעשייתי הישן מבנה מיוחד המאפשר מבט תמידי אל ולתוך סדנת העבודה. אם תעלו לקומת הגלריה תוכלו להשקיף על העובדים בזמן עבודתם; כאן מעצבים, מתכנים ומייצרים את עבודותיו המיוחדות של אייק. מראה מרתק, ללא ספק. המתחם כולל אזור תצוגה, גלריות, חנות עיצוב, משרדים, סדנה ומסעדה. את עיצוביו של אייק ניתן לקנות במתחם עצמו, בחנויות עיצוב שונות בהולנד ובעולם ואף בישראל. בחנות פרטי עיצוב של אייק כמו גם של מעצבים אחרים. אייק אוסף פריטי וינטג' ועתיקות ומציע אותם למכירה. החנות פתוחה בימים שני-שבת 18.00-10.00 ובראשון 18.00-12.00. המלצת בית קפה #2 מלון ובו בית קפה מעוצב בסגנון אמריקאי וינטג'י. נמצא ממש ממול לחניון ולכן גם נוח מאד. Blue collar Klokgebouw 10, 5617 AA Eindhoven לקריאה נוספת על איינדהובן, בתי קפה, מסעדות, פאבים ומלונות בפוסט של עופר קידר מהבלוג "המצלמה מוסיפה חמישה קילו".

אמסטרדם היא אמנם עיר מרתקת אך גמלים טרם נראו ברחובותיה. מה שכן ניתן לראות והרבה הם הגמלונים. גמלון הוא למעשה הצורה של החלק העליון של חזית הבית. הגמלונים או חזיתות הבתים באמסטרדם הם מן המרשימים בעולם ומשמרים את אווירת העבר בעיר. במהלך המאות השתנו חזיתות הבתים באמסטרדם וכל פעם מחדש נוצרו טרנדים ארכיטקטוניים. ישנם סוגים שונים של גמלונים; כל סוג היה אופנתי בתקופה מסויימת. כדי לשמר את הבתים ועמם את הסיפור ההסטורי של העיר הוכרזו 7000 בתים כמונומנטים מוגנים. אז הנה סקירה קצרה של האופנות בתחום הגמלונים במאות החולפות באמסטרדם. גמלון עץ עד שנת 1550 נבנו חזיתות הבתים מעץ. באמסטרדם נותרו רק כמה בתי עץ שכן רובם נשרפו או נהרסו ותחתם נבנו בתי לבנים. אחד מן הבודדים הוא הבית ב Begijnhof 34 (ראו תמונה). הבית נמצא במתחם בתים בו גרו בעבר נשות דת. המתחם היה בעבר סגור ומוקף כולו מים. עד היום גובהו של המתחם נמוך יותר מאשר יתר הבתים במרכז העיר, ומשקף את גובה הבתים אז בימי הביניים. גמלון מדרגות בתחילת המאה ה 17 הוחלפו כמעט כל חזיתות העץ בחזיתות לבנים אשר מסתיימות בצורת מדרגות. באותה תקופה חזית המדרגות שלטה במראה הרחוב האמסטרדמי. מאז נשארו כ 100 בתים עם חזית מדרגות מקורית. החזיתות היו פשוטות למראה ולא מקושטות. גמלון זרבובית אופייני לבתי אחסון ואריזה בין השנים 1720-1620. בבתי מגורים היו החזיתות האחוריות פעמים רבות בצורה פשוטה זו. מי שרצה להרשים לא בחר צורה זו לחזית הקדמית של ביתו. גמלון צוואר בין השנים 1770-1640 התפתחה אופנת גמלוני צוואר. חזית מוגבהת עם שתי זוויות ישרות בצידיה (כמו כתפיים) ועיטורי אבן חול. אופיינית לגמלונים אלה היא הסימטריה של הסגנון הברוקי. גמלון צוואר מוארך בסוף המאה ה 18 נוספה וריאציה לגמלון הצוואר – גמלון צוואר מוארך. זהו למעשה גמלון מדרגות עם שתי מדרגות גדולות בלבד. הסגנון היה מושפע מהרוקוקו הצרפתי והיה מפואר מאד וקישוטיו א-סימטריים. גמלון שעון במקביל לאופנת הצוואר המוארך החל טרנד חדש המכונה גמלון שעון. השניים דומים זה לזה אלא שגמלון השעון קיבל עיטורים על הכתפיים שלא נראו יותר ככתפיים. עד שנת 1700 גמלון השעון היה די נמוך ובעל עיטורים בצורת שרשראות-פירות ופרחים. בהמשך נבנו גמלוני שעון גבוהים יותר ומעוטרים בצורה מפוארת יותר. גמלון כתר אופייני לבתים במאה ה 18. עיטורים מפוארים מאבן לבנה בסגנון מאד בארוקי. גמלון ישר כשמו כן הוא, חזית אשר מסתיימת בקו אופקי ישר. היה נפוץ במאה ה 19 בעיקר בבתי מידות של עשירי העיר. אז בפעם הבאה שאתם מסתובבים ברחובות אמסטרדם באזור חגורת התעלות, הרימו עיניים ונסו לזהות את סוג הגמלון. וכדי לקצר לכם את הדרך הנה טיפ קטן: לכו ל Oude Turfmarkt 4. שם תוכלו לראות שורת בתים בעלי ארבעה סוגי גמלונים שונים זה ליד זה. נסו לנחש את סוגי הגמלונים שבתמונה. הצלחתם לנחש? אם לא - הנה התשובה: מימין לשמאל: מדרגות, צוואר מוארך, צוואר, שעון

בימים אלה אנו מציינים שתים עשרה שנים למעבר שלנו להולנד. את רובן גרנו ועדיין גרים בניימכן (Nijmegen). לנו הישראלים, השם קצת קשה להיגוי, אבל המאמץ שווה. יותר מזה שווה להגיע לביקור בעיר הטוענת לתואר "העיר העתיקה בהולנד" על אף שאינה מופיעה ברוב מדריכי הטיולים. 12 שנים בהולנד ולכן 12 סיבות מדוע כן כדאי לבקר בניימכן (סיבות לבקר בהולנד יש מספיק). 1. העיר העתיקה ביותר בהולנד. ניימכן היא בת 2012 שנה, וראשיתה בתקופה הרומית. בשנת 71 לספירה הגיעו לאזור הרומאים והחליטו לבנות כאן מחנה עבור הליגיון העשירי אותו מיקמו על גבעה הצופה אל נהר הוואל. זו היתה נקודה אסטרטגית בשל היותה ממוקמת על הגבול בין הממלכה הרומית לזו הגרמאנית. על הגבעה בנו מבצר וכך חיזקו את שליטתם באזור. תחילתה של העיר סביב השוק ששירת את הליגיון הרומאי וגם קיבל הגנה בזכותו. בתקופתו של הקיסר טריאנוס (98-102 לספירה) קיבלה ההתיישבות זכויות של עיר. הרומאים נתנו לעיר את השם Noviomagus (השוק החדש) שהפך ברבות השנים לניימכן. 2. חובבי אדריכלות עתיקה יהנו מביקור בקפלת ניקולס הבנויה באופן אדריכלי מיוחד. הקפלה נבנתה כנראה בסביבות שנת 1000 לספירה על פי דוגמת הקפלה באקן שבגרמניה (Aken) ולה תכנון חיצוני של 16 צלעות ופנימי של 8 צלעות. 3. חובבי צילום ימצאו בוודאי את שרידי קפלת ברברוסה אתר נפלא לצילומים. הקיסר ברברוסה בנה גם את חומות העיר ב 1152. 4. כנסיית סנט-סטיבנס ומגדל הפעמונים. בניית הכנסייה הסתיימה בשנת 1273. מגדל הפעמונים התווסף בשנת 1326. הכנסייה אשר נבנתה בסגנון גותי ורובה היתה מעץ נשרפה מספר פעמים, הן בעקבות פגיעת ברק והן במלחמת שמונים השנה. במלחמת העולם השניה נפגע מגדל הפעמונים ומאז שוחזר. בקומה הראשונה של המגדל ניתן עדיין לראות חלק מהקיר המקורי. הקומה השלישית היא קומת הפעמונים. במגדל לא פחות מאשר שבעה פעמונים בגדלים שונים. הגדול שבהם שוקל 3500 ק"ג! לאחר טיפוס של 209 מדרגות לגובה של 40 מטרים תגיעו אל קומת האושר. הנוף של העיר ושל הנהר מרהיב והשקט - מרגיע. 5. בניימכן נחתם הסכם השלום בין הולנד לצרפת לאחר מלחמת שמונים השנה. בשנת 1678 נחתם בעיר הסכם השלום בין הולנד לצרפת שבעקבותיו קיבלה הולנד עצמאות והפכה לרפובליקה. 6. העיר עם רחוב הקניות העתיק ביותר ואולי גם היפה ביותר בהולנד. הרחוב (Lange hezelstrat) נסלל בשנת 1334 כדרך המובילה מן העיר לכפר השכן. החל מ 1880 משמש הרחוב כרחוב חנויות. עדיין ניתן לראות כמה בתים מן המאות ה 15, 16 ו 17 וכך גם סגנונות בנייה אדריכליים שונים. 7. נהר הוואל (waal), הזורם לאורכה של העיר, מייצר שפע של אטרקציות תיירותיות. העיר נבנתה על הגדה הדרומית של הנהר, שהוא המשכו של הריין. וכך, ניתן לטייל בטיילת משובצת מסעדות ובתי קפה לאורך הנהר, לבקר בשמורת הטבע לצד הנהר בה דוהרים סוסי פרא בחופשי, לשוט בסירת פנקייקים או לעלות לגבעה ולהשקיף על הנוף. גשר הרכבת נבנה ב- 1875 במקום בו ניצב בעבר גשר רומאי. הגשר תוכנן על ידי האדריכל המפוסם קאופר בסגנון ימי-ביניימי כשמשני צידיו מגדלים. במלחמת העולם השנייה הופצצו המגדלים ונהרסו חלקית. בשנת 2008 שופצו והפכו למונומנט ארצי. 8. העיר נמצאת באזור כפרי משופע בשדות חיטה, תירס וכרמים. במלחמת העולם השניה, ניימכן היתה העיר הראשונה שנפלה בידי הגרמנים בשל קרבתה לגבול עם גרמניה ובשדות סביבה נערכו קרבות עקובים מדם לשחרור האזור ובייחוד הגשרים שעל הנהר. בשדות אלה נערך מבצע markt garden במסגרתו צנחו באזור כשמונת אלפים צנחנים ועשרות דאונים עמוסים בכלי לחימה. 9. בית הכנסת והקהילה היהודית. בית הכנסת נבנה בשנת 1756 ולמרות שב- 1975 עבר שחזור ושיפוץ, עדיין ניתן לראות בו את המקווה הישן. לפני המלחמה גרו בניימכן כ 650 יהודים, רובם נרצחו במלחמה. כיום, הקהילה היהודית בעיר פעילה מאד ובית הכנסת שוקק חיים ופעילות תרבותית. 10. העיר הירוקה והידידותית לסביבה - תואר בו זכתה ניימכן השנה בפעם השלישית! בעיר מיזמי שיתוף שונים ופארקים לרוב. פארק Kronenburgerpark הוא אולי היפה בהם. הוא תוכנן כפארק בסגנון אנגלי ומהווה בית לזוג ברבורים שחורים כמו גם לחיות נוספות כמו איילים, טווסים, תרנגולות, עזים ועוד. 11. בעיר נמצאת אוניברסיטת רדבאוד ובה גנים בוטניים. 12. פעם בשנה נערכת כאן צעדת ארבעת הימים המפורסמת. ראשיתה בצעדה צבאית בה השתתפו צבאות רבים מכל העולם כמו גם הצבא הישראלי שזכור כאן לטובה בזכות החיילות הישראליות היפות שהשתתפו בצעדה. לא אסיים ללא המלצת וינטג'. בית הקפה "פיליפס" מעוצב בסגנון וינטייג'י ומשמש לעיתים גם כחנות פופ-אפ. הוא נמצא בסמטה ציורית מאחורי כנסיית סנט-ניקולס החולשת על העיר. אז השתכנעת שכדאי לבקר בניימכן? רוצה להגיע לעיר ולהכיר אותה יחד איתי? אני עורכת סיורים בעיר עליהם תוכלו לקרוא כאן. לחצו כאן, צרו קשר ונקבע סיור!

מודה! לא התאהבתי באנטוורפן! הגעתי לעיר נרגשת, מצפה ומוכנה להתאהבות ממבט ראשון. והתאכזבתי. ביקורי הקודמים בבלגיה הסתיימו תמיד ברצון לעוד. עוד מסמטאותיה הציוריות של גנט, עוד מתעלות העיר ברוז', עוד מהכפרים היפיפיים בחבל הארדנים. בקיצור עוד. אנטוורפן לא גרמה לי פיק ברכיים אך חיזקה את חיבתי לבלגים הנחמדים ומסבירי הפנים. את סוף השבוע באנטוורפן תיכננתי עם בתי. היא בחרה מוזיאון. אני  - שוקי פשפשים. היא – שופינג. אני – חנויות ענתיקה. וכך, דילגנו בין חדש לישן, בין אופנה לוינטג'. הגענו ביום שישי אחר הצהריים, הפקדנו את המזוודה בבית המלון, ששכן, כמה נוח, ממש בסמוך לתחנה המרכזית, ויצאנו להכרות ראשונית עם העיר. בדיוק בימים אלה פתחה העיר את לועה לבניית מסלול מטרו תת קרקעי מתחת לאחד הרחובות המרכזיים בעיר. בעודנו מדשדשות במעבר בוצי בתוך אזור הבניה אל עבר רחוב הקניות נעצרנו רגע להביט בחפירות והתוודענו לפיסה מעברה של העיר. ממש מתחת לפני השטח ניצבים להם גשר ישן, חלק מחומת העיר ועמדת שמירה (בסטיון) מהמאה ה 15. בעודנו עומדות שם ומצלמות ניגש אלינו בלגי מכובד למראה אשר התפלא על שאני מצלמת את אתר הבניה ועוד יותר התפלא על שאלתי היכן יש חנות ספרים (הבת שכחה ספר ורצתה לקנות ספר). שוחחנו קלות עם הבלגי הנחמד, קיבלנו המלצה על חנות ספרים והמשכנו בדרכנו. רחוב המאייר, הוא רחוב הקניות היפה ביותר בעיר והוא המקום לראות ולהיראות באנטוורפן. שדרה רחבת ידיים אשר מוקפת בתי מידות מפוארים, אין ספור חנויות גדולות של מיטב מותגי העל וגם כמה יותר עממיים. מצאנו כמה מציאות, קנינו ספרים, סעדנו וחזרנו אל בית המלון. ביום שבת בבוקר צעדנו בשמחה (מי יותר, מי פחות) אל עבר הקתדרלה הגדולה שמסביבה מתקיים, כך שמעתי, שוק פשפשים. אך אבוי! נאלצנו להסתפק בשני דוכנים בלבד!! חקרתי ושאלתי והתברר ש "השוק הוא לא מה שהיה פעם....", אז קניתי זכוכית מגדלת, מתנה לבעל, והמשכנו לטייל בעיר העתיקה. החלק העתיק של העיר יפה ונעים. וכדי להגיע ממקום למקום עוד נעבור בו פעמים רבות וניווכח שהעיר די קטנה ונוחה להתמצאות וגם מאירה פניה לתייר באמצעות שילוט ברור. ביקרנו במוזיאון האופנה ובהליכה נינוחה פנינו לעבר הרחוב היחידי בעיר שבו מסעדות ללא גלוטן. שתי מסעדות, שאמורות למלא את הביקוש לאוכל ללא גלוטן, היו מלאות. בעודנו ממתינות ליד אחת המסעדות  נקלטה בזווית העין מסעדת פסטות בוהקת בצבע הלבן הטרי שלה. ניגשנו, שאלנו ואורו עינינו. מסעדת פסטות ללא גלוטן. מסעדה חדשה ולכן לא ידועה וריקה. בעלת הבית הסבירה לנו פניה ושוחחה עמנו. סיפרה לנו על המקום, על בן זוגה ההולנדי והמליצה גם על רחוב בו חנויות בוטיק יפות. לאחר שאכלנו פסטה טעימה צעדנו לאורך רחוב קאמנסטראט אל עבר הנהר אל "האבן" – מבצר מתקופת ימי הביניים מן המאה ה 11 הנמצא על גדת נהר הסחלדה. את היום האחרון לביקורנו בעיר התחלנו בשוק פשפשים אמיתי! השוק נערך כל יום ראשון בכיכר סנט-יאנספליט. זהו שוק קטן אבל נחמד ונעים ומלא מציאות. משם המשכנו לרחוב קאלוורסטראט המפורסם בקרב חובבי ענתיקות. עשרות חנויות מלאות בפריטים עתיקים. תענוג לעיניים. המחירים, עם זאת, לא מסבירי פנים אז קניתי בעיקר בעיניים. קינחנו בתצפית מרהיבה על העיר מגג בניין מוזיאון ה MAS. יש בעיר גם כמה סמטאות יפות, קצת גרפיטי צבעוני והמון כנסיות. והיה עץ אחד ששבה את ליבי. בכל זאת התאכזבתי. אנטוורפן לא יפה כמו ברוז', לא מרשימה כמו גנט ולא ציורית כמו כפרי הארדנים. עיר בה חדש לצד ישן, מעט יופי לצד הרבה כיעור אבל מסבירת פנים. בפעם הבאה תמצאו אותי בגנט! המלצות קניות De meir  רשתות גדולות ומותגים ברחוב Kammenstraat בוטיקים, חנויות וינטג' והרבה חנויות דנים ברחוב וינטג' Sint-Jansvliet שוק יום ראשון בכיכר Kloosterstraat רחוב העתיקות מוזיאונים MOMU מוזיאון האופנה Nationalestraat 28, 2000 Antwerpen, Belgium תצפית מגג המוזיאון MAS (העליה לגג היא בחינם) Hanzestedenplaats 1, 2000 Antwerpen, Belgium אוכל ללא גלוטן The Biodynamic Bakery מאפייה Volkstraat 17, 2000 Antwerpen, Belgium GILLIA smiles & pasta מסעדת פסטות Geuzenstraat 9, 2000 Antwerpen, Belgium

כשאתה מליונר וברשותך אוסף מרשים של אומנות מודרנית של מיטב האומנים בני זמננו אתה יכול להרשות לעצמך לפתוח מוזיאון פרטי משלך. כך עשה אדון van Caldenborgh ופתח את המוזיאון המרהיב הממוקם בשטחה של אחוזה מן המאה ה 19 בקרבת אזור הדיונות והחוף לא רחוק מהאג. המוזיאון תוכנן על ידי חברת האדריכלים ההולנדית Kraaijvanger  כמבנה מודרני תוך שימוש בחומרים כמו מתכת, זכוכית ואבן בצבע חול המשתלבת בצבע הנוף  המבנה אמנם מודרני אך מתוכנן באופן סימטרי עם חללים נרחבים אשר רומזים לסגנון בניה קלאסי. התכנון מאפשר קשר ישיר בין פנים לחוץ, קשר עם הסביבה והטבע שמקיפים את המוזיאון. האור ההולנדי הטיפוסי שכבר מאות בשנים נותן השראה לאומנים דגולים נכנס פנימה באופן בלתי ישיר דרך התקרה הבנויה מצנורות וזכוכית, ומחמיא למוצגים באופן הטוב ביותר בכל עונות השנה. המוזיאון כולל אולמות תצוגה, חנות מוזיאון וספריה המכילה את אוסף הספרים הפרטי של הבעלים. האוסף הקבוע כולל כמה מיצגים מרשימים. כל אחד מהם קיבל חלל תצוגה משלו שנבנה למעשה סביבו. אחד המיצגים המרשימים ביותר הוא בריכת השחיה של Leandro Erlich. לשחות בבריכה מבלי להרטב. ללכת מעל ומתחת למים בתוך מיצג תלת מימדי העוסק באשליות אופטיות ומנסה להפוך חללים יומיומיים למצבי אבסורד. האומן מנסה ליצור חוויה המעודדת את הצופה לחשוב על העולם הסובב אותו. הוא טוען שהעבודה שלו אינה מושלמת ללא נוכחות הקהל. המיצג שנקרא זוג תחת שמשיה  של האומן Ron Mueck פורט על נימי הלב של הצופה. מואק יוצר דמויות אנוש היפר ריאליסטיות בעלות דיוק רב בפרטים. הדמויות נראות בשר ודם אך בשל מידתן הגדולה (בדיוק פי שניים מגודל אדם ממוצע) הן בעצם על-ארציות. הן בבירור אינדיבידואלים אך אינן פורטרט של אדם מסוים. ובאותו זמן הן בעלות איכות אוניברסלית כך שהצופה יכול להזדהות איתן. עוד עבודה מרשימה היא כד קוקה קולה של האומן Ai Weiwei. זהו כד עתיק מהתקופה הניאוליטית (3000-5000 לפני הספירה). וויווי מוציא את הכד מן ההקשר המקורי שלו והופכו למוצר בן זמננו על ידי ציור הלוגו של קוקה קולה. כך הוא יוצר התנגשות בין שני עולמות. אצל האומן Michael Johansson חפצים משומשים מקבלים חיים חדשים ומשמעות חדשה. החפצים מתאימים זה לזה כמו פאזל ויוצרים "קיר" לבן. כמכלול זהו מעין ציור מונוכרמטי בו קווים וצורות יוצרים מקצב משלהם. אם מתמקדים בפרטים מתחילים לזהות פריטים מן היומיום. הביקור במוזיאון מומלץ ביותר לחובבי אומנות מודרנית שנפשם חשקה ביציאה מחוץ לאמסטרדם. המוזיאון שוכן בליבה של שמורת טבע וניתן לצאת להליכה של 40 דקות על הדיונות ומשם לצפות בים הצפוני. המוזיאון פתוח בכל יום בין השעות 17.00-11.00. לפרטים: http://www.voorlinden.nl

"האיים האבודים". בשנות השבעים, כל חופשת קיץ, היינו מרותקים למסך הקטן בגללם. הרפתקאות, מתח, רגשות עזים ובעיקר הבלתי ידוע הסעירו את נפשותינו הכה תמימות. כנראה שנותרה בי מעט מאותה תמימות; כאשר שמעתי על האי האבוד בצפונה של הולנד – האי שהפך לסמל הקרב ההולנדי נגד המים - לא יכולתי שלא לדמיין לי את תושבי האי הקטן בים הדרומי הסוער, נלחמים בכוחות הטבע המאיימים עליהם מכל עבר. אבל לפני שנכיר את האיים האבודים של הולנד, בואו ניזכר לרגע באיים האבודים של ילדותנו: האיים האבודים של הולנד גם שחוקלנד וגם אורק היו פעם איים. יש הסוברים שהיו מחוברים במשך תקופה. שניהם נמצאים בפרובינציית פלבולנד, הפרובינציה הצעירה בהולנד. בשנות הארבעים של המאה הקודמת הוחל בייבוש האזור שהיה למעשה ים – הים הדרומי. כך יובש האי הקטן שחוקלנד וכך הפך האי השכן אורק לכפר דייגים השוכן על גדותיה של ימת אייסל. שחוקלנד האי שחוקלנד, שהפך לסמל הולנדי בהיכנסו לרשימת אונסקו של אתרי מורשת עולמית, אורכו כיום כחמישה קילומטרים ורוחבו בממוצע 235 מטרים. עד המאה ה-15 או ה-16 (הדעות חלוקות) לא היה אלא חצי-אי, אזור ביצתי משובץ בשלוש גבעות חול. את הגבעות האלה המתיישבים מרחיבים והופכים לשלושה מרכזי התיישבות על האי. גבעות החול מהוות הגנה מסוימת מפני הים אבל בזמן סערה גם הן מוצפות. הבידוד והסכנה יוצרים את הצורך בקשר עם הכפרים האחרים על האי ולכן בונים המתיישבים קרשי-הליכה המחברים את הכפרים זה עם זה. קרשי ההליכה צרים מאד וכך כאשר הולכים שני אנשים על הקרש זה אל מול זה, הם נאלצים לאחוז זה בזה, לבצע סיבוב הדוק ואז להמשיך הלאה כל אחד בדרכו. הסיבוב הזה קיבל את השם "ריקוד שחוקלנד" והיה גם דרך מעודנת לחיזור הדדי. בסרט של אונסקו על האי שחוקלנד בדקה ה-  3:57 תוכלו לצפות בריקוד שחוקלנד: בשל ההתיישבות, נסיונות ייבוש הקרקע של המתיישבים וכריית הכבול, נוצר תהליך של שקיעת הקרקע. למה שוקעת הקרקע? שטחים ניכרים בהולנד הם אדמת כבול. זוהי אדמה ישנה אשר נוצרה מצמחים רקובים באזורים ביצתיים ונשתמרה בצורתה הספוגית בשל מעטה רטיבות ומחסור בחמצן. כאשר מייבשים אדמת כבול היא נחשפת לחמצן, משתחרר ממנה גז מתאן והאדמה שוקעת ומאבדת מנפחה. אדמה ישנה אינה מתאימה לעיבוד חקלאי אלא רק כשדות מרעה. השטח המיובש נקרא פולדר והוא  ידוע בצורתו הגיאומטרית ובטחנות הרוח ששימשו בעבר לייבוש הקרקע. גובה פני המים בתוך הפולדר נמוך מזה שמחוצה לו. הפולדר חרוץ בתעלות מים ישרות כסרגל לאורכו ולרוחבו והן אלה שמאפשרות שמירה על מפלס המים הרצוי. ברבות השנים ממשיך הים לנגוס מן הקרקע עוד ועוד שטחים. נסיונותיהם של 650 התושבים לחזק את הקרקע על ידי עמודי עץ וסכרים לא עומדים להם. במהלך המאה ה-17 תהליך נסיגת הקרקע ממשיך והאי הקטן כבר לא מתאים לחקלאות. התושבים עוסקים בעיקר בדייג אך לוקחים גם חלק במסחר העולמי (בעיקר עם ארצות הים הבלטי) ששגשג באותה תקופה. זוהי תקופה של שגשוג יחסי לתושבי האי. במאות שיבואו, האי הולך וקטן, אפשרויות ההשתכרות הולכות ומצטמצמות ותושבי האי ממשיכים בדבר שאותו הם לומדים מיום היוולדם – מלחמה עם הים והישרדות. תושבי האי הם העניים בתושבי הולנד ומקבלים תמיכה ועזרה מן השלטון עד אשר בשנת 1859 מחליט המלך ויליאם השלישי על נטישת האי שכן התושבים עניים והאי מסוכן מדי למגורי אדם. 635 תושבי האי נאלצים לפרק את בתיהם ולעבור לערים וכפרים סמוכים. ביקור באי היבש מומלץ להתחיל במוזיאון השוכן בחלק האמצעי של האי (בעבר הכפר אנס או מידלבורט). במוזיאון ממצאים ארכיאולוגיים החל מהפרה-היסטוריה ועד ימינו. יש מסלול של עשרה קילומטרים להליכה או רכיבה על אופניים (ניתן לשכור במקום) סביב האי. מוזיאון האי שחוקלנד המוזיאון פתוח בימי שלישי עד ראשון 17.00-11.00 Middelbuurt 3 8319 AB Schokland כרטיס כניסה למבוגר 7.50 יורו ולילד 5 יורו באזור המיוער של האי (ניתן להגיע גם ברכב) יש גן גיאולוגי ובו פעילויות שונות לילדים, הקשורות בממצאים הגיאולוגיים באזור החל מתקופת הקרח. Keileemweg 1 8319 AC Schokland פתוח בימי שבת וראשון 17.00-12.00 ובחודשי החורף עד 16.00. בחופשת הקיץ פתוח כל יום. בחלק הדרומי של האי (בעבר הכפר אמלורד) ניתן לראות שרידי כנסיה ואת יסודות בסיס המגדלור הדרומי. בחלק הצפוני ניתן לראות את המגדלור המשוחזר ואת בית שומר הנמל. שם גם מקום הקבורה של חלק מן התושבים עם אנדרטה של שמותיהם. אורק אורק, כפר דייגים מימים ימימה. לפני ייבוש הפולדר היה אי בים הדרומי והיום זהו כפר הדייגים על גדות ימת האייסל בעל צי סירות דייג הגדול ביותר בהולנד. הביקור בכפר מתמקד אם כן בנמל המרהיב. בנמל סירות ישנות לצד חדשות ואף מספנות לתיקון סירות. בימי חול הנמל שוקק חיים אך בימי ראשון, הכפר והנמל שקטים מאד שכן זהו אזור הידוע כאחד המקומות האדוקים ביותר בהולנד. אמנם נוח ונעים למי שמעוניין לצלם אך קחו בחשבון שרוב המסעדות ובתי הקפה סגורים כמו גם המוזיאון. צאו לסיבוב אקראי בכפר, טיילו בין הסימטאות ותוכלו להתרשם מבתי הכפר הקטנים והמוקפדים. מוזיאון הכפר בבית העיריה הישן מספר על חיי הדייגים בכפר. הים שהעניק להם את מחייתם, גזל גם חיים רבים. בצד המערבי של האי ניצב לו המגדלור בן 18 המטרים שנבנה בשנת 1844. עוגן משנת 1615 כנראה מספינתו של האדמירל הנודע ראוטר שוכן לו שם אחר כבוד. בחודשי הקיץ ניתן לטפס לראש המגדלור ולצפות בימת האייסל. כבר ב 1617 נבנה כאן מגדלור שהופעל על בסיס פחמים. ב 1809 הותקנה מנורת שמן. ב 1844 נבנה המגדלור מחדש בצורתו הנוכחית כך שהאור יגיע למרחק של 33 ק"מ. הקיפו את המגדלור והנה ימת האייסל נפרשת אל מולכם במלוא הדרה. במקום ספסלים נאים. שבו, נשמו את הרוח הבאה מן הים. ואל תשכחו להודות ולשבח ולהלל את כדור הארץ היפה שלנו. קריאה נוספת אם סיפורי פולדרים מעניינים אתכם תוכלו לקרוא כאן על הפולדר בפרובינציית נורד-הולנד ועל מקומות מעניינים לביקור שם.

בקבוצה קטנה ואינטימית, בזוג, בהרכב משפחתי או אחר עם רכב צמוד וסל קניות גדול נצא ליום וינטג' חווייתי. בהתאם להרכב הקבוצה, לרצונות, לצרכים ולפעמים גם למגבלות אבנה עבורכם יום וינטג' נפלא בו ניסע בין כפרים בהם הזמן עמד מלכת, נבקר בחנויות וינטג' וברוקנט מקומיות, נבקר בטחנת רוח מרשימה או באתר הסטורי כמו טירה או מבצר. יום וינטג' בהתאמה אישית הוא היום שלכם! יום עם אוכל טוב, הרבה צחוקים ומלא מלא וינטג'. ימי הטיולים הטיולים יוצאים בימי חמישי, שישי או שבת. לעיתים נוכל לצאת לטיול וינטג' גם ביום בראשון, באם מתקיים אז שוק או יריד וינטג'. גודל הקבוצה תוכלו לתאם עמי טיול לזוג או לקבוצה (או משפחה) ולכל היותר שמונה אנשים. איסוף והחזרה אני אאסוף אתכם הישר מבית המלון בו תשהו ואחזיר אתכם לשם בתום יום הטיול. באם תשהו במקום אחר ולא אמסטרדם, אוכל לאסוף אתכם משם בשמחה, רק תאמו עמי מראש. מחיר המחיר הקבוע ליום טיול לאדם הוא 120 יורו. התשלום מתבצע במזומן ביום הטיול עצמו. המחיר כולל איסוף והחזרה, הדרכה, ליווי ויעוץ במציאת פריטי הוינטג' המתאימים. שינויים רק-עתיק עשויה לבצע שינוי במסלול הטיול או לבטלו בשל תקלה טכנית, מזג אויר או תנאים בלתי צפויים מראש כמו חנות או יריד שאינם פתוחים ביום הטיול. כללי התשלום בכרטיסי אשראי אינו מקובל ברוב החנויות, הירידים והמסעדות בהולנד מחוץ לאמסטרדם. אי לכך מומלץ להצטייד במזומן. יצירת קשר רוצים לשאול שאלה? לקבל עוד פרטים על תאריכים מומלצים? צרו עמי קשר!

הרשימה עשויה להכיל קישורים לתוכניות שותפים. הזמנה דרך קישורים אלה אינה משפיעה על המחיר עבורך אלא מתגמלת אותי בסכום סמלי שעוזר לי להמשיך את פעילות הבלוג. אני מודה לך על כל הזמנה דרך הקישורים בפוסט הזה. על מה אתםן חושביםות לשמע צירוף המילים "כפרים לבנים"? אני תמיד מדמיינת את הכפרים בספרד או ביוון. לכן, כשקראתי על תורן - הכפר הלבן - בהולנד מיד הבנתי שמדובר במקום יפה ויותר מזה, מעניין. כאשר מטיילים בהולנד אחד הדברים הבולטים הוא הבנייה בלבנים חומות. אז איך זה שבלב ליבה של הולנד התהווה לו כפר לבן? בניגוד לספרד ויוון שם הסיבה לבנייה הלבנה היא התאמה לתנאי מזג האויר החמים, כאן בהולנד מזג האוויר כידוע דווקא קריר ולכן הסיבה, פרגמטית ככל שתהיה, אינה קשורה למזג האוויר. יצאתי לטיול בכפר הלבן כדי לראותו במו עיני. גיליתי כפר לבן יפיפה עם הסטוריה מרתקת החל מן המאה ה- 10, דרך נפוליאון ואפילו קצת פמיניזם. קצת היסטוריה הקמת הכפר לצד הדרך הרומאית העתיקה המובילה ממאסטריכט הדרומית לניימכן המזרחית (שתיהן ערים מהתקופה הרומית) הוקמה במאה ה-10 תורן. האציל אנספריד ואשתו הילסונדיס קיבלו מתנה מהקיסר הגרמני אוטו הגדול – אזור ביצתי גדול. ישבו האציל ואשתו על המדוכה והחליטו להקים שם מנזר בנדיקטי לבנות אצולה. במנזר יקבלו הבנות חינוך אלטיסטי והכנה לחיי נישואין. כן, כן, נזירות לייט! הנזירה הראשונה היתה בנדיקטה, בתם של אנספריד והילסונדיס. במהרה גדל המנזר (הכיל לכל היותר 20 נזירות) והקהילה סביבו לכדי מיני-עיר עצמאית. העיר קיבלה זכויות שוק, שיפוט, הטבעת מטבע וגביית מיסי מעבר. במרכז העיר הוקם אזור המגורים של הנזירות שהיה מוקף חלקית בחומה ומסביב, אזור מגורים כללי. בהנהגת נשות המנזר צמחה המיני-עיר לכדי עיר עשירה ובעלת השפעה, אשר במאה ה-13 קיבלה גם זכויות של עיר. המנזר נודע בזכויות הייחודיות להן זכו הנזירות – הן היו חופשיות להיכנס ולצאת מן המסדר, היו בעלות רכוש פרטי והותר להן להינשא. אלא שהנזירות הקדימו את זמנן גם במישורים אחרים; הן החליטו, למשל, שהלבוש השחור אינו מתאים להן והחלו ללבוש לבן. את האישור לכך קיבלו מאוחר הרבה יותר מהאפיפיור אלכסנדר השישי. נקודת המפנה בשנת 1794 פלש הצבא הצרפתי לתוך הרפובליקה ההולנדית והחל בכיבוש שנמשך עד לשנת 1813. הנזירות ברחו ועמן כל עושרה של העיר, רכוש הכנסיה נבזז ותושביה הרגילים של העיר הפכו בן לילה לעניים. זאת ועוד, הכובש הצרפתי הטיל מיסים על העיר. המס נקבע לפי היקף החלונות בבית וכך קרה שמשפחות עניות, שידן לא עמדה להן לשלם את המס, נאלצו לאטום חלק מן החלונות כדי לצמצם את גובה המס הנדרש. מעז יצא מתוק הכיבוש הצרפתי אמנם הביא לבריחת הנזירות אך גרם לכך שהעיר קיבלה את צביונה הלבן המוכר. כדי להסתיר את "צלקות העוני" – החלונות האטומים - צבעו התושבים את הבתים בלבן. הצבע הלבן קסם לאנשי רוח ואומנים והעיר קיבלה חיים חדשים. כנסיית סנט-מיכאל בשנת 1860 שופצה הכנסיה על ידי הארכיטקט קאופרס Cuypers (אשר תכנן גם את התחנה המרכזית באמסטרדם) ואת המגדל הישן החליף מגדל פעמונים נאו-גותי מרשים. הכנסיה אמנם לא לבנה מבחוץ אבל מבפנים כן. הצבע הלבן יוצר מכלול המאחד את שלל סגנונות הבנייה שעיצבו את הכנסיה במשך המאות – רומי, גותי, ברוקי, רנסאנסי. בואו נטייל בכפר הלבן כל המקומות המוזכרים כאן מסומנים גם במפה האינטראקטיבית הנלווית לפוסט. נחנה בחניה מוסדרת בתשלום במרחק של כחמש דקות הליכה ממרכז הכפר. החניה נמצאת בדרך המובילה לכפר, הנקראת Meers. שביל צר מוליך מן החניה אל מרכז הכפר דרך רחוב Trippaardstraat. הרחוב מתעקל ימינה והופך לרחוב Hoogstraat, הרחוב הראשי. בעודכםן מטייליםות ברחוב לא תוכלו לפספס את מגדל הכנסיה המרשים שנגלה לו לפתע מעל לחומת בית הקברות הצמוד אליו. שם, לרגלי הכנסיה, מתחיל המסלול הסיבובי שלנו. ניתן לבקר בכנסיה כעת או בהמשך. הכנסיה נבנתה בחלק הגבוה של הכפר ותלווה אותנו לכל אורכו של הסיור בכפר. מכל זווית מתגלה חלק אחר שלה, שנבנה בתקופה שונה ובסגנון בנייה שונה. נקיף את מבנה הכנסיה מימין ונגיע לכיכר הכפר המכונה Wijngaard. שם נמצאת גם תחנת המידע לתיירים ומוזיאון הכפר המספר את תולדותיו. נמשיך מטה ובצומת נפנה שמאלה לרחוב Beekstraat רחוב המעיין. נרד ברחוב עוד קצת ו...ניחשתםן נכון, הגענו למעיין הזורם. הבית בפינת הרחובות Beekstraat ו Kessenicherweg שימש בעבר כטחנת מים. נמשיך ברחוב Kessenicherweg מעל גשרון קטן ונפנה שמאלה לרחוב Onder de bomen, מתחת לעצים. כאן רואים את החומה שהקיפה את אזור המגורים של הנזירות, את בתיהן וגשרונים שהובילו אליהם. נמשיך ברחוב הזה וברחוב Hofstraat נפנה שמאלה. בית מספר 5 הוא הבית עם שלושת הקליעים שמהווים מזכרת להסכם מונסטר משנת 1648 שבו נחתם הסכם השלום בין הולנד לספרד ובו הוכרזה הולנד כמדינה סוברינית (בהולנד קיימים בתים כאלה במספר מקומות. אחד מהם הוזכר בפוסט שלי על העיר אלקמאר). נמשיך קצת למעלה ונחזור לרחוב Hoogstraat. על רקע הצבע הלבן של הבתים, בולטים אורנמנטים קישוטיים. המכשפה הזכירה לי כפר אחר בהולנד ובו מוזיאון המכשפות. פוסט על גבינות ומכשפות ומוזיאון המכשפות בעיירה אאודווטר. המלצות בתורן והסביבה מלונות בתורן ובסביבה מסעדה ובית מלון בכפר הלבן Fletcher Hotel-Restaurant La Ville Blanche כתובת: Hoogstraat 2, 6017 AR Thorn בית נופש בלב הכפר הלבן “Het Molenaarshuis” hotel מלון בטירה Landgoed Kasteel Daelenbroeck מסעדת הפנקייקים מי שקונה כרטיס כניסה לכנסיה מקבל כרטיס הנחה למסעדת הפנקייקים Restaurant Pannenkoekenhuis Hoogstraat 6, Thorn מוזיאונים בתורן ​ מוזיאון הכפר אשר מספר את תולדותיו כתובת: Wijngaard 146017AGThorn שעות פתיחה: ימי שלישי-ראשון 17.00-10.00 מחיר כניסה: מבוגר 3.50 יורו ילד מגיל 13 2 יורו מוזיאון נוסטלגי אוסף פריטים נרחב משנות החמישים ואילך. במוזיאון חדרים, חנות מכולת, מספרה, קצביה, חנות כובעים, בית מרקחת בטעם של פעם. כתובת: Napoleonsweg 36085 NT Horn שעות פתיחה:   אפריל-אוקטובר ימי שלישי-שישי 17.00-10.00 ימי שבת וראשון 17.00-11.00 בחודשים נובמבר-מרץ ימי רביעי-ראשון 17.00-12.00 כדאי לוודא שפתוח לפני שמגיעים בטלפון 06-53249658 מחיר כניסה: מבוגר 7.50 יורו ילד 4 יורו מוזיאון הארכיטקט קאופרס קאופרס היה הארכיטקט אשר תכנן מבנים ידועים בהולנד כמו התחנה המרכזית באמסטרדם, טירת דה האר, מוזיאון הרייקס. כתובת: Pierre Cuypersstraat 1 6041 XG Roermond שעות פתיחה: ימי שלישי-ראשון 16.30-11.00 מחיר כניסה: מבוגר 6 יורו ילד מגיל 7 – 4 יורו. בעלי כרטיס מוזיאונים נכנסים בחינם קישור למפה אינטראקטיבית מה לעשות בסביבה מרכז אאוטלט מעצבים Designer outlet Roermond פארק הרפתקאות https://www.toverland.com/ גן חיות בגני הטירה https://kasteelparkborn.nl/dierenpark/ פארק הרפתקאות לקטנים Avonturenpark Valdeludo פארק טיפוס וחבלים Klimbos Weert