אמלנד. אי אחד, ארבעה כפרים
עודכן: 27 ביולי 2023
הפוסט מכיל קישורי תוכנית-שותפים. לחיצה על קישור והזמנת מלון דרכו, אינה כרוכה בתשלום נוסף עבורכם. כל לחיצה והזמנה מייצרת עבורי עמלה קטנה שעוזרת לי להמשיך בכתיבה ותחזוק הבלוג. מודה לכם על כל הזמנה.
תארו לכם: בית הולנדי מן המאה ה 18. חזותו החיצונית רגילה למדי: גמלון פשוט, עוגני מתכת המסמנים את השנה 1751. בפנים: חדר מגורים שקירותיו כולם מחופים באריחי דלפט בכחול-לבן, אח, מיטת-ארון בכחול תורכיז, רצפת עץ אדומה. תארו לכם איך זה להיוולד ולגור בבית כזה!
כשראיתי את התמונה הזאת לראשונה נמלאתי סקרנות. אם גם אתם סקרנים לדעת מי גר בבית הזה ואיך זה לישון במיטת-ארון כזאת תמשיכו לקרוא! את התמונה הזאת העלתה חברתי אתי בקבוצת הפייסבוק שלי "הולנד-לטייל מחוץ למסלול" (מה? אתם עדיין לא שם? לחצו כאן!) בתגובה לאחד הדיונים המעניינים בקבוצה. מיד התעוררו חושי הבלוגרית שלי כי לא כל אחד נולד בבית כזה, תודו. ביקשתי מאתי לספר לי את סיפורה והיא נענתה בשמחה. הנה הסיפור של אתי (גם התמונות שלה) השזור בסיפורו של האי הקטן בו היא נולדה – אמלנד.
אמלנד. הסטוריה על קצה המזלג
לאחר תקופת הקרח האחרונה עם עליית מפלס מי הים הצפוני והיווצרות צורות חול רדודות לאורך חופה של הולנד, צצו להם שלושה איים קטנטנים אשר עם השנים חברו להם יחד. הסברה אומרת שכבר בחצי השני של המאה ה 8 היה האי מיושב בעיקר על ידי שורדי ספינות טובעות או כאלה שברחו מהיבשת.
האי דבק בעמדה נייטרלית ומבודדת כלפי מלחמות האצילים ההולנדיים ואחר כך גם בזמן מלחמת שמונים השנה מול ספרד.
במאות ה 17 וה 18 ידע האי שגשוג כלכלי בזכות ציד הלוויתנים. עיסוק קשוח אשר הביא למותם הטרגי של רבים מבני האי. זכר לאותם ימים ניתן לראות בבתי הקברות בהם ניצבות מצבות מיוחדות. גם חניכי הלוייתנים אשר משמשים כגדרות בחלק מבתי הקפיטנים באי הם זכר לאותם ימים.
האי אשר שטחו 268.5 קמ"ר הוא השני בגודלו בין איי הולנד ויש בו ארבע כפרים ובסך הכל כ 3700 תושבים.
אתי נולדה וגדלה בכפר Hollum, הגדול מבין ארבעת הכפרים שעל האי. זהו הכפר המערבי ביותר, ליד המגדלור. משפחתה של אתי גרה באי מאז שנת 1732.
הנה סיפורה של אתי.
החיים על האי
האי היה עבורי כל העולם כולו. עולם קטן, שקט, מבודד ובטוח. על האי לא היו מכוניות, רמזורים, מעברי חציה. בת 10 הייתי כשראיתי לראשונה עיר ולא סתם עיר, אמסטרדם. נסעתי עם אמי לאחותה וזה היה עבורי כאילו הגענו לניו יורק. התנועה, הרעש, ההמולה. רכבות, רמזורים, מכוניות.
אפילו לרופא האי לא היתה מכונית; הוא התנייד על וספה קטנה. באי היתה מיילדת אחת. רוב תושבי האי היו חקלאים, אנשים פשוטים ללא השכלה גבוהה. רובנו היינו עניים למרות שלא הרגשתי שאנחנו עניים. כולם חלקו את אותו אורח חיים פשוט ובסיסי. רוב קרובי המשפחה גרו בכפר והאווירה היתה של שותפות וערבות הדדית.
אולי התחום היחידי שהיה מעט יותר מורכב, היה הדת. היתה הפרדה בין שני הזרמים – הקתולי והפרוטסטנטי. הקתולים גרו בצד המזרחי של האי והפרוטסטנטים – בצד המערבי. ההפרדה הזאת היתה מקובלת בכל הולנד באותה תקופה והביטוי השגור בפי כל היה Twee geloven op een kussen daar slaapt de duivel tussen ובתרגום מילולי: שתי דתות על כרית אחת, ביניהן יישן השטן. והמשמעות היתה שלא יאה ולא נאה ולא מקובל להיות בקשר כלשהו ובוודאי לא קשר זוגי עם מישהו מזרם דתי שונה מזה שלך.
הורי שלחו אותי לבית ספר חילוני. למרות שהיו מאמינים הם לא דגלו בבית ספר דתי מדי. החיים היו ערכיים וסבבו סביב הכנסיה. אמא היתה פעילה בכנסיה ואבא ניגן בעוגב. הדבר שזכור לי מכל, שנחרט בי והפך להיות חלק ממני הוא הערבות ההדדית בין תושבי הכפר. בימי צרה כמו גם בשמחות יכולת לסמוך על עזרת השכנים.
זכורה לי גם תחושת הביטחון שבחיים בכפר הקטן. הרחוב היה למעשה מגרש המשחקים שלנו. שיחקנו ברחוב כל ילדי השכנים יחד. כולם הכירו את כולם וכל בית היה גם קצת הבית שלך. יכולתי להיכנס בחופשיות לבתי השכנים, לאכול אצלם ולשחק עם הילדים.
בית הילדות
הורי התחתנו אחרי מלחמת העולם השניה. הולנד עדיין לא התאוששה מהמלחמה ולרוב האנשים לא היה כסף. הורי לא יכלו לקנות בית וקבלו בית בשכירות. היה זה בית הקפיטן אשר משמש היום כמוזיאון Het Sorgdrager`s Huuske. הקפיטן Pieter Cornelis Sorgdrager שהיה רב חובל על אוניית דיג של לווייתנים בנה את הבית ב 1751. סביב הבית גדר שנבנתה מעצמות של לווייתנים. הבית, כמו רבים מבתי הקפיטן על האי, מאופיין בגמלונים כפולים ובעוגני ברזל המציינים את שנת בניית הבית.
גם פנים הבית מעיד על עושרו של הקפיטן. קירות חדר המגורים מצופים באריחי דלפט
המתארים סצנות מסיפורי התנ"ך. (על אריחי בלו דלפט ועל תעלומת האריח שלי, תקראו כאן)
הבית הוא למעשה שני בתים מחוברים. באחד גרנו אנחנו ובשני סבתא (אמא של אמא).
השירותים היו בחוץ. בחצר היה מטע עצים ומשק עזר. מאחורי הבית היתה באר. אני זוכרת את סבתא זורקת את הדלי לתוך הבאר ויכולה לשמוע עד היום את שריקת השרשרת של הדלי המשתלשל מטה.
מעברים
את האי עזבתי בגיל 16 כדי ללמוד בתיכון שחשבתי שיותר מתאים לי. גרתי בפנימיה בדרכטן (פריסלנד) והגעתי לכפר לסופי שבוע. היה זה אמנם מעבר משמעותי למי שבאה מהאי המבודד אך למעשה כבר בגיל 12 ידעתי שלא אשאר באי. האי היה קטן עלי והייתי זקוקה למשהו אחר.
לאחר לימודי התיכון למדתי לימודי מזכירות רפואית. בגיל עשרים התחתנתי עם אבי ילדי. גם הוא בא מבית פרוטסטנטי ומרקע דומה לשלי. גרנו בחרונינגן שם הוא למד תאולוגיה. בעקבות התעניינות משותפת בברית הישנה וביהדות החלטנו לנסוע לבקר בישראל. ואז זה קרה, התאהבנו בארץ, באנשים ובנופים ונשארנו. בישראל הרגשנו 'בבית' מהרגע הראשון ועד עצם היום הזה. לאחר שהתגיירנו, בנינו כאן את ביתנו וכאן נולדו לנו ילדינו. אבל לא הכל היה קל. המשפחות בהולנד דאגו לנו שהרי ישראל נתפסה תמיד כמקום מסוכן. עם הזמן הם למדו לקבל ולכבד את הבחירה שלנו. דאגתי לשמור על קשר רצוף וחזק עם המשפחה. גם הילדים למדו לאהוב את השורשים ההולנדיים שלהם.
אנקדוטה לסיום
ידעתי לרכב על אופניים כבר בגיל שלוש. בגיל ארבע קיבלתי אופניים פשוטים ללא ברקסים. אני זוכרת שרכבתי ברחוב ונתפסו לי המכנסיים בשרשרת. נפלתי לצד הדרך, בין העצים, תקועה. אנשים יצאו לעזור אך כל ניסיון לשחרר את המכנסיים כשל. והנה הגיע האופה עם אופני הלחם שלו. הוא היה רוכב ומוכר לחם טרי. ריח הלחם הטרי נישא באפי כשאני נזכרת באותו יום. האופה עצר, בחן את המכנסיים ואת האופניים ואז הרים את סכין הלחם שלו והכריז בקולו הנמוך: לחתוך. ואני הקטנה בטוחה שהוא רוצה לחתוך לי את הרגל, צורחת בפניקה "לא לחתוך, לא לחתוך". סוף טוב הכל טוב, המכנסיים נחתכו, ילדה אחת נשלחה להביא לי מכנסיים אחרים ואני נרגעתי כשהבנתי שרגלי תשארנה שלמות.
אמלנד. כל מה שצריך לדעת על ביקור באי
אמלנד הוא אחד מאיי הבוץ בחלק הצפון-מערבי של הולנד ושייך למחוז פריסלנד. האי מתהדר ב 27 ק"מ של חוף. חופי האי נחשבים לחופים הכי יפים והכי נקיים בהולנד. האי הוא המקום האידאלי לחופשה המשלבת מנוחה עם פעילות ספורטיבית וטיול לאורך החופים אשר רישום העונות והגאות והשפל ניכר בהם היטב. גם הדיונות ונופי האי משתנים תדירות עם הרוח המעצבת את פני הנוף ואת החוויה התיירותית באי. הגאות והשפל מתחלפים כל שש שעות. במעבר מגאות לשפל החוף מתמלא באוצרות הים – צדפים, כוכבי ים, שאריות עץ ועוד.
איך להגיע
ההגעה לאי נעשית במעבורת. יציאה מ Holwerd עם שתי אפשרויות. מעבורת רגילה של כחמישים דקות ומעבורת מהירה של כעשרים דקות. פרטים על המעבורת כאן.
ניתן להשאיר את הרכב בהולוורד בחניונים הייעודיים. פרטים כאן.
פעילויות
מומלץ להגיע לחופשה בעונת הקיץ המאפשרת פעילות ספורטיבית מגוונת: ספורט ימי/רוח מכל הסוגים והמינים, צניחה חופשית, שייט, טיולי אופניים, רכיבה על סוסים, ספארי כלבי-ים, אקו-ספארי ועוד. פרטים על כל הפעילויות על האי תמצאו כאן. כאן תוכלו להוריד את אפליקציית האי.
האי דוגל בהנגשה לבעלי מוגבלויות. במוזיאון הטבע ניתן לשכור כסאות חוף מסוגים שונים לבעלי מוגבלויות.
ארבעה כפרים
Hollum
הכפר הגדול מבין הארבעה על האי. במאות ה 17 וה 18 חווה הכפר שגשוג כלכלי והדבר ניכר בבתים היפים, בתי הקפיטן. הרחובות Burelaan ,Oosterlaan ו Herenweg חזותם נחשבת כמונומנט. חזית בתי הימאים מרמזת על דרגתו של בעל הבית – ככל שפסי הגמלון מכילים יותר שיני אבן, כך תהיה דרגתו של הימאי גבוהה יותר.
תושבי הכפר עסקו בחקלאות ובדיג. מיקום הכפר איפשר דייג מוצלח ודגי הסול שלהם נחשבו לטובים ולטעימים ביותר. במהלך המאה ה 19 הלך הדייג ודעך עד אשר בתחילת המאה הקודמת פסק כליל.
מה לראות ולעשות
♦המגדלור - נבנה בשנת 1880. גובהו 55 מטרים. מאז 2005 משמש כמוזיאון. אם תטפסו את 236 המדרגות תזכו לנוף עוצר נשימה.
♦מוזיאון Het Sorgdrager`s Huuske מספר על ההסטוריה והתרבות של האי שהיה מבודד שנים רבות.
♦טחנת הרוח De Verwachting משמשת לטחינת קמח ולהכנת חרדל. במקום נערכות תצוגות וניתנים הסברים.
♦מרכז הימאות בו ניתן ללמוד על ניווט ימי באמצעות כוכבים, מצפן וקו החוף.
♦מוזיאון הבונקר. בדיונות מערבית למגדלור ניתן לבקר בבונקר ממלחמת העולם השניה.
Ballum
הכפר הקטן באי ומקום מושבה של עיריית אמלנד. מאז המאה ה 15 היה הכפר מושבם של שליטי האי שגרו בטירה שעמדה בכפר. רחוב Camminghastraat הנקרא על שם אותם אצילים מאפיין את הכפר כולו ונחשב למונומנט. מן הטירה לא נשאר זכר פרט למצבה ולחדר הקבורה של אציליה הנמצאים בבית הקברות המקומי. המצבה היא אחת הגדולות בפריסלנד.
מה לראות ולעשות
♦שדה התעופה מציע אטרקציות תיירותיות כמו טיסה מעל האי וצניחה חופשית.
♦מוזיאון Nobels הוא מוזיאון נוסטלגי המכיל אוסף פרטי של ענתיקות.
Nes
הכפר עם 1200 תושבים הוא השני בגודלו מבין הארבעה. בכפר יש שילוב מיוחד של עבר והווה. מבתי קפיטן ותיקים עד לחנויות מודרניות, הכפר מאופיין באווירה אותנטית ססגונית סביב מגדל הכנסיה משנת 1723.
מה לראות ולעשות
♦טחנת הקמח Phenix משנת 1880.
♦בית הקפיטן הכי עתיק באי משנת 1625 ברחוב Doniastraat.
♦מרכז טבע ובו אקווריה בגדלים שונים, שביל רגליים יחפות ומגדל תצפית מתאימים לכל גיל וגם מונגשים לבעלי כסאות גלגלים.
♦פסטיבל Rôggefestival הנערך ביום שישי הראשון של אוגוסט. בפסטיבל הופעות רחוב, אקרובטיקה, מוסיקה חיה ועוד.
Buren
בעברו כפר של חקלאים אשר השלימו את הכנסתם באמצעות צייד-חופים. זהו הכפר הצעיר ביותר באי וגם המודרני שבהם.
מה לראות ולעשות
♦מוזיאון Swartwoude לחקלאות ולצייד-חופים. התצוגה נחלקת לשניים - חקלאות על האי וחיי החקלאים והתחביב המיוחד של צייד-חופים.
♦כלוב האווזים אשר הוקם בשנת 1705 והיה שייך למשפחת המלוכה עד 1930. נמצא מזרחית לכפר. ניתן להשתתף בסיור מודרך ולקבל הסבר על שיטת צייד עתיקת יומין זו.
לינה על האי
בחרו תאריך כניסה ותאריך יציאה ותקבלו הצעות למלונות על האי.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם את
סיפורה של אילנה שליבה נקשר עם בחור מפריסלנד: הרומן שלי עם פריסלנד - אילנה פיינסטרה.
ההתרשמות שלי ממחוז פריסלנד שמסגרתי ב 15 תמונות.
אשמח לשמוע מכם אם יצא לכם פעם לישון במיטת-ארון כזאת, אם ביקרתם באמלנד או באחד האיים האחרים בהולנד. ספרו לי בתגובות.
רוצים לקבל ממני מדי פעם דרישת שלום במייל? הרשמו לרשימת התפוצה שלי ואשלח לכם פעם בחודש ממתקים הולנדיים במייל.