אחוזת Mariëndaal בין הכפר אוסטרבייק Oosterbeek לארנהם נבנתה בשנת 1735 אחוזת מריאנדל על שטח של 114 הקטר עם פארק בסגנון אנגלי הכולל אלמנטים כמו אגמים, מפלים וגשרונים דקורטיביים. האחוזה נמצאת על החלק הדרומי של הרכס הקדום שנמשך עד אוטרכט ובכך מבטיחה נוף גבעתי מתון שלאורכו זורם מעיין צנוע. במאה ה 19 היה האזור אהוב על אומנים והכפר הסמוך אוסטרבייק הפך לכפר ציירים. הצייר הנדריק מסדאך שצייר את פנורמת מסדאך בהאג שהה כאן בקיץ 1866 כמו גם הצייר יאן טורופ ועוד רבים אחרים. האחוזה נמצאת במרחק של כחמש דקות נסיעה מהעיר ארנהם. אני ממליצה בחום לשלב את השניים. להתחיל את היום בצעידה נמרצת בפארק ואז לבקר בעיר היפה. תוכלו להעזר בהמלצות שלי על העיר ארנהם. שם המסלול: אחוזת Mariëndaal מיקום: מחוז חלדרלנד, סמוך לעיר ארנהם למי מתאים: משפחות עם ילדים אורך המסלול: כ 3 ק"מ אופי המסלול: המסלול המעגלי מתאים לצעידה נמרצת של שעה. הוא מציע גם אתגר קל בשל הבדלי הגובה על פני הרכס ששיכול להגיע עד לגובה של כ 75 מטרים. חלק משבילי הפארק סלולים ומתאימים גם לטיול עם עגלת ילדים. חניה: חניה דרומית: Mariëndaal 8 6861 WN Oosterbeek אחרי החניה ממשיכים מתחת לגשר הרכבת כדי לחבור למסלול. חניה צפונית: Schelmseweg 86, 6861 WZ Oosterbeek אחרי החניה פונים שמאלה כדי לחבור למסלול. תחילת המסלול: באחוזה שני אזורי חניה וניתן לחנות בכל אחד מהם וגם לחבור אל המסלול המעגלי בכל אחד מהם. נקודות עניין לאורך המסלול: תאור המסלול מתחיל בחניה הדרומית אך בשל העובדה שהמסלול הוא מעגלי וניתן לחבור אליו גם מהחניה הצפונית ניתן להתחיל אותו מכל מקום. לכו עם השביל הראשי, עברו מתחת לגשר הרכבת והמשיכו ישר. משמאלכם תחלפו על פני בית האחוזה. כאן עמד החל משנת 1392 מנזר שהיה שייך לזרם המסירות המודרנית ששאף לחזרה לנצרות הקדומה. ב 1580 בזמן הרפורמציה בהולנד, נסגר המנזר וב 1607 נהרס המבנה. אתם הולכים עכשיו לאורך המעיין שנובע קצת הלאה מכאן. מי המעיין שימשו לא רק כאלמנט דקורטיבי בפארק האחוזה. הם גם נוצלו על ידי הנזירים שגרו כאן. הנזירים הקימו לאורך המעיין כמה טחנות שהופעלו על ידי כוח המים. מימינכם שני גשרונים – עברו עליהם והמשיכו על הגדה השמאלית של המעיין. הגשרון הבא יעביר אתכם לגדה הנגדית. המשיכו ללכת לאורך האגם. זהו פארק אהוב על בעלי כלבים וכך תוכלו לראות כלבים רבים במהלך הצעידה, חלקם יקפצו למים בשמחה. המשיכו עד הגשרון הבא: הגשרון הירוק. עברו שוב לגדה הנגדית ופנו מיד ימינה. המשיכו ללכת לאורך המעיין עד למקום נביעתו. הגעתם אל מנהרת העצים. מנהרת העצים (berceau) היא האלמנט הייחודי של הפארק. זהו שביל באורך של 300 מטרים. משני צידי השביל עצים אשר נפגשים בחלק העליון שלהם ויוצרים מעין מנהרה. הרעיון היה ליצור שביל שבו יוכלו לטייל גברות אצילות ולשמור על צבע עורן הבהיר. באותה תקופה עור שזוף שנוצר כתוצאה מעבודה בשמש העיד על מעמד פחות. לכו לאורך המנהרה ובנקודת ההתפצלות המשיכו למעלה. כאן עומד עץ תרזה גדול ולצילו ספסל האהוב על זוגות אוהבים בסביבה. בסוף המנהרה פנו שמאלה ואז ימינה בשביל העולה אל ראש הרכס כאשר מימינכם בית חווה. בסוף העליה פנו ימינה. בצומת תוכלו לנוח על הספסל ליד שולחן האבן. זהו אינו שולחן רגיל – משטח האבן הוא למעשה מצבה. אחת מהשלוש שנותרו בשלמותן מחצר המנזר ששכן כאן פעם. המשיכו בשביל עד אשר הוא פונה ימינה ופנו איתו. הפרשי הגבהים נוצרו בתקופת הקרח האחרונה. הקרקע היתה מכוסה בשכבת קרח אשר מדי פעם הפשירה. המים לא חלחלו אל תוך האדמה הקפואה אלא יצרו זרימת בוץ אשר העמיקה את שיפוע הקרקע ויצרה מדרונות א-סימטריים. בהמשך השביל מצד משאל תגיעו אל חווה אשר משמשת כיום כחווה טיפולית ובית תה. עכשיו פונים אל תוך היער בשביל העולה אל ראש הרכס ומגיעים אל קפלת ישו. הקפלה נתרמה על ידי אשה עשירה באופן אנונימי. היא קיבלה השראה מהמלכה דאז וילהלמינה אשר קראה לחוזק מוסרי ונפשי. הקפלה עוצבה בסגנון נאו רומנטי והוצבה בפארק ב 9 במאי 1940, יום אחד טרם פלישת הצבא הגרמני להולנד. בתוך הקפלה פסלים המסמלים את שבע המידות הטובות – אמונה, תקווה, אהבה, יושר, כוח, צניעות וזהירות. במרכז - פסלו של ישו. הכתובת בחזית הקפלה אומרת: Sursum Corda ובתרגום מלטינית: הרימו את ליבכם. מכאן ניקח את השביל היורד חזרה אל תחילת המסלול. מפת המסלול מה עוד יש לראות/לעשות בסביבה מוזיאון Airborne Museum המתאר את קרב על ארנהם ומבצע מרקט גרדן במלחמת העולם השניה. המוזיאון נמצא במבנה בו שכנה מפקדת האוגדה של הצבא הבריטי. בקרבת המוזיאון נמצא גם בית הקברות הצבאי בו קבורים מאות מחללי הקרב. העיר ארנהם - לחצו כאן לכל ההמלצות שלי על העיר. אם המסלול הזה מצא חן בעיניכם ואתם מעוניינים לקבל ממני המלצות נוספות לטיולים, הרשמו כאן לרשימת התפוצה שלי ותקבלו מדי פעם עדכונים על פוסטים חדשים. איפה עוד הייתם רוצים לטייל בהולנד? רשמו לי בתגובות כדי שאוכל להתאים את ההמלצות שלי לרצונות שלכם.

מסלול טיול בטבע למשפחות – מזרח הולנד בוץ ופאן ליד ניימכן הכפר חרוסבייק נמצא דרום מזרחית לניימכן, סמוך לגבול עם גרמניה. האזור הוא כפרי ופני השטח מאופיינים בגבעות, אחו והרבה יערות. הגבעות נוצרו בתקופת הקרח הלפני אחרונה כאשר קרחון ענק גלש מאזור סקנדינביה דרומה. כאן הוא דחף שכבת קרקע ויצר רכס שמגיע לגובה של כמאה מטרים. הכפר שוכן בעמק ומסביבו גבעות והוא בעל אקלים מקומי מיוחד המאפשר גידול ענבים. בשנים האחרונות הפך הכפר והיין המיוצר בכרמים סביבו לאזור פופולרי לחובבי יין בוטיק והוא אף מכונה עמק היין של הולנד. ניתן לבקר בכמה מהכרמים ולתאם ביקור טעימות. השם של הכפר רומז אל מעיין שנובע כאן כמו גם אל האחו הירוק הסובב אותו. המעיין נובע בסמוך לכפר, מנקז את מי הגשמים הזורמים אל העמק מכל גבעות הסביבה וממשיך לכיוון גרמניה. שם המסלול: נחל Leigraaf מיקום: מחוז חלדרלנד, במרחק של כרבע שעה נסיעה מניימכן למי מתאים: משפחות עם ילדים אורך המסלול: כ 3.5 ק"מ אופי המסלול: הנחל זורם במסלול גלי ומציע פינות חמד ואטרקציות לילדים. מומלץ להגיע באביב ובקיץ כאשר האזור עומד במלוא פרחתו. יש לקחת בחשבון שהאזור רטוב ובוצי ולא כדאי להגיע לאחר יום גשום. בכל אופן יש להצטייד במגפיים או בנעלי הליכה גבוהות. חניה: הכנסיה הלבנה witte kerk, De Horst Ketelstraat 1 6562 LG Groesbeek תחילת המסלול: הולכים עם הכביש כמה מאות מטרים, הוא מתעקל ימינה וכעבור כחמישים מטרים מגיעים לכניסה לשביל, בצד ימין של הכביש. המסלול אינו מסומן אך קשה להתבלבל. הולכים לאורך הנחל עד שמגיעים לכביש. בכביש פונים ימינה ואז שוב ימינה לרחוב Plakseweg. הולכים כקילומטר עד הפניה ימינה אל רחוב Ketelstraat שם נמצאת הכנסיה (ראו מפה). נקודות עניין לאורך המסלול: לאורך הנחל כמה גשרוני עץ שבוודאי יהוו אטרקציה ספורטיבית עבור הקטנטנים. עבור הגדולים שאינם רגילים בשכשוך בבוץ, יהיה זה אתגר לקפץ מעל שלוליות הבוץ ולא לשקוע. המסלול עובר בשטחים חקלאיים והמעבר משטח אחד לאחר נעשה דרך שער עץ שיש לקפץ מעליו. באמצע המסלול עוצבה פינת ישיבה מקורות עץ שהונחו בחצי סהר. הפינה נמצאת בסמוך לחוות סוסים ואפשר לראותם רועים באחו. ההליכה על הכביש מביאה עמה גם היא כמה הפתעות. בתעלה לאורך רחוב Plakseweg גרה משפחת בונים. באמצע התעלה הם בנו סכר. כדי לאפשר מעבר המים בתעלה, הציבה העיריה צינור בתוך הסכר. אם תחכו בשקט ובסבלנות אולי תזכו לראותם. בהמשך תגיעו לעוד פינת טבע קסומה בה גר זוג חסידות. מפת המסלול מה עוד יש לראות/לעשות בסביבה על הכפר חרוסבייק בזמן מלחמת העולם השניה ועל עוד אטרקציות באזור תוכלו לקרוא בפוסט הנרחב שכתבתי על ניימכן והסביבה. לאכול ולשתות בסביבה: בקוטג' הירוק שהוא גם בית תה וגם B&B. אם המסלול הזה מצא חן בעיניכם ואתם מעוניינים לקבל ממני המלצות נוספות לטיולים, הרשמו כאן לרשימת התפוצה שלי ותקבלו מדי פעם עדכונים על פוסטים חדשים. איפהעוד הייתם רוצים לטייל בהולנד? רשמו לי בתגובות כדי שאוכל להתאים את ההמלצות שלי לרצונות שלכם.

הרשימה עשויה להכיל קישורים לתוכנית שותפים. הזמנה דרך קישורים אלה אינה משפיעה על המחיר עבורכם אלא מתגמלת אותי בסכום סמלי. במדור - לטייל כמו מקומית - תזכו לשמוע את כל הסודות של נשים ישראליות שגרות בהולנד. הן מספרות על המקום בו הן גרות, נותנות המלצות לפינות קסומות ולעיתים גם מספרות את סיפורן האישי. הפעם אני מארחת את שרון. שרון ואני מנהלות חברות וירטואלית כבר כמה שנים. הכתיבה הקולחת שלה, התמונות היפות וזווית הראיה שלה על הולנד בכלל ואיינדהובן בפרט משכו את תשומת ליבי. ערב אחד קיבלתי ממנה ווטסאפ וזה לשונו: "אתמול ביקרתי באתר שלך והגעתי לעמוד של הסיפורים האישיים. היה לילה מאוחר והיתה גם מעט מוזה, אז בלי לשאול האם תרצי, כתבתי מעט וחשבתי לשאול אותך אם את עדיין רוצה סיפורים והמלצות מגוף ראשון". התשובה ברורה ואת רשות הדיבור אני מעבירה ללא דיחוי לשרון. כל התמונות צולמו על ידי שרון בונפיס וכל הזכויות שמורות לה. לטייל כמו מקומית בהולנד - עם שרון בונפיס באיינדהובן שמי שרון בונפיס. אני חיה עם משפחתי באיינדהובן מזה כשלוש שנים. בישראל גרנו בנופית, ישוב כפרי קהילתי בגליל התחתון לא רחוק מהעיר חיפה. לאיינדהובן עברנו כמשפחה עם שלושה ילדים מתבגרים בעקבות חלום הרילוקיישן ובזכות הזדמנות תעסוקתית שבה נקרא ליאור בעלי לכהן בתפקיד ניהולי במשרדי חברת פיליפס בעיר בסט Best הסמוכה לאיינדהובן. במקצועי, בחיים שלפני הרילו, עסקתי בניהול מחקרים קליניים בחברת ביוטק ידועה, תחום אותו הותרתי מאחור לטובת המעבר החווייתי. את חיי הנוכחיים מעבירה בלימודים להרחבת אופקים בתחום המקצועי וברכישת מקצוע נוסף - מדריכת פילאטיס - חלום ישן שמתגשם. מלבד זאת, חובבת עיצוב פנים, טיולים, טבע, בישול ומוזיקה. איינדהובן, עיר בעלת 9 נשמות נחשבת לעיר החמישית בגודלה בהולנד ואינה מייצגת ערים הולנדיות טיפוסיות. כאן לא תמצאו כמעט תעלות וגשרים קטנים ורומנטיים אלא עיר מתועשת, מעוצבת ותוססת הנושאת בגאווה את התואר ’בירת העיצוב ההולנדי'. איינדהובן היא כמו חתול בעל תשע נשמות ובגלגולה הנוכחי התאוששה ושוקמה לאחר המהלומה הקשה שספגה במלחמת העולם השנייה. אז נהרסה העיר העתיקה כליל ולאחר המלחמה הוחלט לבנות את העיר בתכנון מחדש ולא לשחזרה. כיום מהווה איינדהובן עיר בינלאומית ונקודת משיכה לחברות טכנולוגיות לוקאליות ובינלאומיות. נפח התושבים גדל בזכות המוני האקספטים (תושבי החוץ) החיים בעיר וברחובות ניתן לשמוע בליל שפות מגוון מאד. איינדהובן, היא גם "עיר האורות" וגם ”העיר של פיליפס“. כאן נוסדה חברת פיליפס בסוף המאה ה 19 וצמחה מאז ללא היכר. באיינדהובן מצוי נמל תעופה בינלאומי שבימים כתיקונם מאפשר הגעה ויציאה רצופה מהעיר למגוון יעדים וביניהם תל אביב. שלוש טיסות שבועיות המופעלות ע“י חברת טרנסאוויה החביבה עלי, טרולי קטן וארבע שעות טיסה. על כך נאמר: קלללללל. ההמלצות שלי מזמינה אתכם הקוראים לסייר בדמיונכם איתי דרך הסיפורים ועל אחת כמה וכמה להגיע לחוות בעצמכם את המקומות החביבים עלי בעיר. פארק Philips de Jongh הפארק אשר הוקם ע“י אנטון פיליפס, מייסד חברת פיליפס, מהווה מונומנט היסטורי כמו גם ריאה ירוקה אינסופית. הפארק ממוקם בחלקה הצפוני של איינדהובן וגובל מצידו האחד בשכונת de Wielewaal בה חי פיליפס בזמנו, ומצידו האחר בבית הספר הבינלאומי בו מתחנכים ילדי וכן גובל במגרשי האימון של קבוצת הכדורגל PSV. בימים כתיקונם הפארק מארח פסטיבלי מוזיקה הנמשכים אפילו מספר ימים ברציפות. אז נוהרים למקום המוני מבקרים על מנת להינות מחווייה מוזיקלית בחיק הטבע תוך מפגש עם חברים, שתיית בירה מקומית וכמובן, איך אפשר בלי איזה צ'יפס ונקניקייה הנרכשים ממשאיות המזון הרבות הממוקמות על המדשאות סביב אזור החגיגות. בשוליים הצפוניים של הפארק ממוקם Philips Fruittuin גן הפירות שהוא אזור חקלאי שהוקם ע"י משפחת פיליפס בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 כפרויקט ליצירת מקומות עבודה. כיום יש כאן מרכז מבקרים, חנות אורגנית, גן משחקים ומסעדה שהיא בית פנקייק מוצלח ביותר המבוסס על תוצרי המקום הטריים. אנחנו נחשבים לגרופיס של המקום ומגיעים לעיתים קרובות להתארח במסעדה, לשתות קפה בטרסות או כאורחי המקום בחודש ספטמבר לטובת קטיף התפוחים והאגסים השנתי הפתוח לציבור הרחב ומהווה הפנינג שנמשך על פני חודש ברציפות ומסב הנאה מרובה לקוטפים. Strijp-S אזור שעלה וצמח על יסודות ובנייני המפעלים הישנים של חברת פיליפס. אחת לשנה בחודש אוקטובר נערכים כאן אירועי שבוע העיצוב DDW. אחת לחודש (בכל יום א‘ השני בחודש) נערך הפנינג ושוק בעל גרוב עיצובי, תעשייתי ובוהמי עם שם שעושה חשק להגיע ולהינות - Good Feeling Markt. איזור זה עשיר במקומות בילוי - מסעדות, בתי קפה, שוק אוכל מקורה, מתחמי עיצוב והשראה, מתחם החלקה מפואר ומקורה המיועד לכל סוגי הגלגלים האפשריים. מתוך כל אלה אני בוחרת להמליץ על גלידריה מיוחדת במינה בשם Intelligentia Taste Rooms הידועה בגלידה המיוחדת והטעמים הלא סטנדרטיים המיוצרת במקום. החזון של המקימים מסתכם ברצון להפתיע ולעודד אנשים להסתכל באופן שונה ואחר על מזון ושתייה. בני הזוג המחזיקים במקום מתמחים ביצירת חוויה מיוחדת במינה עבור לקוחותיהם. כל המוצרים מיוצרים עם הרבה ידע שרכשו לאורך שנים ובאופן מעודן ומלא תשוקה. איכות, טעם וניסיון הם הקווים המנחים בפיתוח המנות המוגשות במקום. איצטדיון הכדורגל PSV באם אתם חובבי כדורגל או לאו, מרשים ומלבב לראות אצטדיון כדורגל מבפנים. אל האצטדיון של PSV הגעתי בפעם הראשונה במקרה וזכיתי לראותו במלוא הדרו סתם ככה ביום רגיל ממרפסת בית הקפה השוכן ליד אחד היציעים. המבואה לבית הקפה והכניסה אליו מוקדשים ומשמשים כהיכל התהילה לקבוצת הכדורגל הידועה של העיר, שהיתה בעבר בבעלותה של חברת פיליפס שכן, כמו שכבר הבנתם, נחשבת בעיר כמו הדוד העשיר הדואג לכל. היכל התהילה הינו כעין מוזיאון קטן בו מוצגת כל ההיסטוריה המפוארת של הקבוצה: שחקני עבר והווה, מדי הקבוצה לדורותיה, נעלי כדורגל מקוריות ומשומרות, תמונות ופסלים. מתחם האצטדיון מציע, לבד ממשחקי ליגה הולנדית, משחקי ליגה אירופית וסיורים מאורגנים כמו גם שירותים קולינריים שעלי באופן אישי הם חביבים יותר ממשחקי כדורגל. כך מצאתי מסעדה שהיא גם בית קפה עם נוף למגרש ואף טוב מכך, תאמינו או לא, מסעדה בעלת 2 כוכבי מישלן השוכנת בקומה העליונה של האצטדיון, אליה עוד אגיע כאורחת כיוון שסומנה אצלי ברשימת ה To Do in Eindhoven. רחוב Kleine Berg הרחוב האולטימטיבי לכל אשר חשקה נפשו של המטייל בעיר ומעוז בילוי הכולל חנויות אופנה ובוטיקים מעוצבים, בתי קפה אינטימיים, מסעדות וברים שוקקים. לרחוב הזה נקלענו די בטעות והוא הפך לחביבנו די מהר. כאשר חלף לו החורף הראשון שלנו בעיר ובבוא האביב לפתע נפתחו לרווחה דלתותיהם של מקומות הבילוי והשולחנות והכסאות כולל תנורי חימום ענקיים הוצאו למרכז הרחוב שהפך מסימטה שוממת למקום מפגש ובילוי שוקק וצבעוני. ככה זה כשמגיעים בעיצומו של חורף לרילוקיישן בעיר זרה - אין מושג מה מתרחש מאחורי הדלתות עד שהימים מתארכים והעונה מתחלפת, או אז ברכיבה אקראית ’נפלנו‘ על פתחה של המסעדה החביבה עלינו ביותר בעיר מאז. ראו הוזהרתם - המלצה חמה אש. הנה זה מגיע: מסעדת LE COZY. מסעדה בסגנון צרפתי המנוהלת ע“י רובין שהפך לאחד מידידינו היקרים בעיר. הסטנדרטים של השף המוכשר יחד עם השירות המעולה, עיצוב הפנים והחוץ, המוזיקה והיחס האישי החם מביאים אותנו שוב ושוב אל המקום, אם כזוג, עם חברים, עם אורחים מהארץ, סתם כך לכוסית בצהרי ראשון שימשיים או לפגישות עסקיות. מסעדה טובה ואיכותית נוספת באותו הרחוב היא מסעדת WELP. ניתן להנות כאן משילובים קלאסיים של מנות הולנדיות ובינלאומיות, מבחר הגון של מנות קרות וחמות לאוכלי כל, לצמחוניים ולטבעוניים. האווירה במסעדה מצויינת והשירות ברמה גבוהה. המלצרים מסייעים בהזמנה ובשילוב המנות הנבחרות עם המשקאות המתאימים. לסיכומו של עניין - לא לפספס. רחוב Kleine Berg מציע גם בתי קפה לרוב. השניים החביבים עליי במיוחד הם Lucifer ו Ann&Max. הראשון מעוצב בסגנון וינטג‘ הורס שמחזיר אותי לסלון של סבתא רבא אי שם בקרית מוצקין של שנות ה- 70. כסאות בית ספר של פעם, כורסאות מרופדות במגוון אריגים בסגנון ישן, שולחנות שונים ומשונים ואפילו שטיחים שנראים כאילו נרכשו בשוק הפשפשים. משובב לב במיוחד כשהקפה טעים טעים ומנות של סנדוויצים וסלטים טריים לצד מיצים טבעיים מוגשים לסועדים. בית הקפה Ann&Max ממוקם במורד הרחוב ומציע סגנון עיצובי חדשני יותר, קפה איכותי ומנות נהדרות לא פחות. שני המקומות הסמוכים זה לזה נותנים בראש ומהווים בחירה מצויינת להפסקה קצרה או ארוכה בעת השיטוט בעיר. חברת פיליפס וסגירת מעגל אם שבענו ונרצה להמשיך בשיטוט לפני ההפסקה הקולינרית המעוצבת הבאה, הייתי מציעה לחצות את הרחוב הראשי ולהגיע אל מוזיאון פיליפס. המוזיאון ממוקם במרכזו של פסאז‘ שופינג נחשב כאשר סביבו מפוזרות להן חנויות עיצוב ובוטיקים, חנות ספרים בעלת 4 קומות ואיך לא, חנויות נעליים יוקרתיות. המוזיאון פתוח כל ימות השבוע והסיור בו מרשים, מעורר עניין ומרגיש מעט כמו נסיעה בזמן. ולא בכדי - הוא ממוקם במקום בו הוקם המפעל הראשון של החברה ומוקדש להיסטוריה של החברה ומוצריה. אפשר למצוא כאן תצוגות אינטראקטיביות, פעילויות וחידונים המספרים את הסיפור של חברת פיליפס העולמית. ויש גם צד מרגש: ידוע הדבר שאנטון פיליפס ואחיו חרארד פיליפס, מקימי החברה ונצר למשפחה יהודית הולנדית, היגרו לארה“ב בזמן מלחמת העולם השנייה בעקבות הידיעות על פלישה נאצית צפויה תוך שהם לוקחים את הונה של החברה איתם. פריץ פיליפס, בנו של אנטון, נשאר בהולנד והצליח לשמור על החברה כעסק חי בזמן המלחמה. הוא הציל בתקופת השואה 382 יהודים כשהציג אותם כעובדים חיוניים למפעל ולבית המלאכה. היהודים קיבלו מחסה וניצלו הודות לטוב ליבו של פריץ שבשנת 1996 הוכר ע“י "יד ושם" כחסיד אומות העולם. מהמקום האישי שלי יכולה לחלוק סיפור מרגש ואופטימי שיש בו סגירת מעגל הקשור בחברת פיליפס. עם סיום המלחמה סבתא שלי, ששרדה את התופת יחד עם אמה, מצאו את דרכן לשבדיה שקלטה פליטים ממחנות הריכוז בברלין במבצע הידוע כמבצע ברנדוט. שם חל מפגש ואיחוד מרגש עם אבי המשפחה והאח ששרדו יחדיו. המשפחה הקטנה החלה בשיקום וסבתא ואחיה החלו לעבוד במפעל נורות של פיליפס בשבדיה. סבתא הועסקה במפעל שהיווה עבורה מקום חם לשיקום במשך מספר שנים עד שנולדה אימי וכמה שנים אחר כך עלו ארצה. במשך שנים שמעתי מפי סבתא את הסיפורים על עבודתה אצל פיליפס אחרי המלחמה. היא העריכה מאד את האנושיות ואת המחוות שעשו במפעל לטובת הניצולים היהודים. כמה היתה שלמה ושמחה אילו ידעה שבבוא היום "פיליפס" תחזור להיות חלק מהמשפחה ואף יותר מכך. בהמשך לסיור במוזיאון ואם הפכתם במקרה צמאים, ממליצה להגיע לביקור של אחר צהריים בואך ערב במבשלת הבירות 100WATT. המבשלה מרוחקת מרחק צעידה של כרבע שעה ממרכז הקניות או פידול באופניים מספר דקות ופעילה בכל ימות השבוע. ניתן למצוא במקום סוגי בירות שונות ומגוונות לכל טעם, מגשי טעימות של בירות, מנות מוצלחות לנשנוש לצד האלכוהול הזורם כמו מים וכל זה לצד נהר הדומל המפכפך למרגלות המסבאה. המקום שוקק ומעוצב בטוב טעם ומהווה מקום מפגש חברתי תוסס להמוני הסטודנטים ולכל דורש. שמייח כבר אמרתי? בסמוך למבשלה ולמי שמעוניין להעביר ערב קולינרי איכותי ברמה גבוהה, ממליצה להזמין שולחן מבעוד מועד במסעדה העונה לשם ZARZO. המסעדה מתהדרת בכוכב מישלן ומייצגת מטבח פיוז'ן אסייתי. בילוי שכזה אינו רק ארוחת ערב, זוהי חוויה רב חושית שלמה, החל מהקבלה, העיצוב, סידור השולחנות, כלי השולחן הנאים, השירות הסופר אדיב ויעיל. הכל מושלם! כל מנה היא חוויה פנטסטית בפני עצמה. ביקרנו במקום עם זוג חברים יקרים שהגיעו לבקר מהארץ, הזמנו את ארוחת השף הכוללת יינות ונהננו ברמות אחרות. ברור לי שעוד נשוב לפקוד את המקום. מזל שהגענו רכובים על אופניים למרות החליפות ושמלות הערב, כיוון שיצאנו מבושמים ומסוחררים באופן שלא איפשר נהיגה ): מבחינה גיאוגרפית, המבשלה והמסעדה הסמוכה אליה ממוקמות בגבולה הדרומי של שכונת מגורים יפיפיה בשם Villa Park. השכונה ידועה במיוחד כיוון שהוקמה, איך לא, ע“י אנטון פיליפס במטרה לשכן את עובדי החברה הבכירים ומנהלי המפעלים בסמוך למרכז ענייני החברה. בלב השכונה ניתן למצוא את האחוזה העתיקה Vila De Laak אשר נבנתה לבקשת אנטון בסגנון שהיה נהוג ב 1800 וכוללת את הבניין הראשי המפואר, בית עגלות, בית גנן, בית משרתים, גראז‘ וגנים מטופחים עד מאד. אנטון ואנה פיליפס התגוררו תקופה מסוימת בוילה המשמשת כיום לאירועים מיוחדים ופגישות עסקיות של הנהלת החברה ולמבקרים זרים מפורסמים של עיריית איינדהובן. המקום מתוחזק ע“י זוג צעיר המתגורר יחד עם בתם הקטנה באחד המבנים הנלווים לוילה. המקום אינו נגיש לכניסה אלא רק לצפייה מרחוב Parklaan היפה ובהחלט גורם לנו כתושבי השכונה להעיף מבט אל המקום כל פעם מחדש כאשר אנו חולפים על פניו, עוצרים מידי פעם להאכיל את מגוון הברווזים, הברבורה השחורה העונה לשם שרה והטווס הזקן העונה לשם אוטו. ביתנו בשלוש השנים האחרונות ממוקם באותה שכונה. מבנה הולנדי קלאסי משוחזר ומסביב לו עוד עשרות בתים בעלי סגנון דומה. מעבר לפינה ניצב לו בית ספר יסודי העונה לשם SALTO. בית הספר על מבניו העתיקים והמשומרים הוקם בשנת 1914 ע“י אנטון פיליפס במטרה לעודד את החינוך לילדי השכונה ולמשפחות עובדיו. גם בנו פריץ נהג לחבוש את ספסלי בית הספר בשנותיו הראשונות. המגורים בשכונה מעוררים עניין וכל פעם מחדש מתגלות עובדות היסטוריות המסופרות ע“י השכנים ודיירי המקום. אנו מרגישים כאילו אנו חיים את ההיסטוריה של העיר ומהווים חלק ממנה. כל פינה באזור מגורנו וסביבתנו היומיומית מספרת סיפור וכל אדם אותו פוגשים באקראי חולק פיסת מידע נוספת המשמשת עוד חלק בפאזל הגדול המצייר את העיר המיוחדת הזו. אני באופן אישי סקרנית מאד לדעת מי מעובדי חברת פיליפס בעבר התגורר בבית שבו אנו חיים ואיזה סיפור מסופר על הרחוב שאותו אנו מכירים כל כך טוב. מרגישה שהרווחתי רילוקיישן עם תסריט של סרט תקופתי. מי צריך יותר מזה? תם אך לא נשלם, אנחנו נשתהה כאן עוד מעט ונמשיך לאסוף סיפורים וחוויות. נהניתי ללוות אתכם ולעשות עבורכם zoom in לשגרת יומי ופינות החמד הפרטיות שלי בעיר האורות. מקווה שהצלחתי להעביר ולו במעט את החווייה המגוונות הממתינה לכם כאשר תגיעו לעיר. ואם במקרה תסיירו בשכונה חפשו את הבית בפינת הרחוב ליד בית הספר, שם על הספסל הישן הפונה לרחוב יש סיכוי שתמצאו אותי, את הקפה ואת המוזיקה. כנסו לומר שלום, הדלת פתוחה ויש גם עוגה ליד הקפה. ברוכים הבאים לאיינדהובן שלכם, שרון השאלון ההולנדי הקצר הלב נמצא בהולנד/ישראל היכן שהראש, הם ידידים טבים שלא נפרדים עיר ללא הפסקה תל אביב/אמסטרדם אמסטרדם עם טמפ’ ים תיכוניות לאכול ברחוב פלאפל/צ'יפס עם מיונז פלאפל עם הרבה סלט קצוץ וטחינה שנוזלת עד הסנטר המילה שאת הכי אוהבת בהולנדית בואו נראה… effe kijken כמובן. יש בהולנדית עוד מילים שפותרות כל סיטואציה? נהנתם מהסיפור של שרון? מתכננים ביקור באיינדהובן ויש לכם עוד שאלות? כתבו לנו בתגובות ונשמח לענות. מעוניינים לקבל המלצות נוספות לטיולים במקומות מעניינים בהולנד? הרשמו לרשימת התפוצה של רק-עתיק. את ההמלצות שלי על סטרייפ S תמצאו כאן.

מהערבה אל החווה בהולנד אל צוף הגעתי בגלל געגוע. געגוע לישראל, הביתה. געגוע לריחות ולטעמים של הבית. זה לא שאמא נהגה לאפות עוגות ובכל זאת, טעם של עוגת שמרים זה טעם של בית. נדמה לי. צוף אופה עוגות ביתיות בביתה בכפר Vaassen בין אפלדורן וזוולה. הזמנתי עוגה בטעם של בית ובדרך זכיתי להכיר את צוף ומשפחתה ואת סיפור חייהם המרתק. הם פתחו בפני את ביתם וספרו לי את סיפורם בדרכם החיננית, הצנועה והאנושית שמאפיינת כל בחירה בחייהם. בילדותה חולמת צוף על חיים בחווה אליה היא אוספת בעלי חיים נטושים ומאפשרת להם לחיות את אחרית חייהם בכבוד ובאהבה. היא חולמת על חווה בה היא תעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות ויחד יטפלו בבעלי חיים שהיא כל כך אוהבת. היא חולמת להקים חווה טיפולית בארץ ולבסוף מגשימה את החלום הזה בהולנד, יחד עם בעלה רז, בנם סול בן השנה וחצי והוריה, טטה ורייזי. הכירו את המשפחה רז, בן 28, נולד וגדל במושב היוגב. הוא איש עבודה בעל רקע חקלאי שאוהב להיות בחוץ, לעבוד עם הידיים, לנשום את המרחבים. צוף, בת 29, נולדה בהוד השרון ועברה עם הוריה ואחיה ליישוב צוקים בערבה כשהיתה בת 12. ב 2016 עברו צוף ורז להולנד. לאחר מגורים של שנתיים באמסטרדם ולאחר שההורים של צוף הצטרפו, הם קנו חווה ועברו לגור בה. בית החווה משנת 1938 עומד בדרך כפרית באזור ה Veluwe החקלאי שנמצא בקצה חגורת התנ"ך ההולנדית. אנשי הכפר הם דתיים ואף על פי שזהו אזור בו שלטה הדת הפרוטסטנטית, בכפר הזה יש גם קהילה קתולית, כנראה בהשפעת דרי טירת קאננבורח הסמוכה. חזות בתי החווה מוגנת וכך נשמר המראה המסורתי של בתים עם גגות קנה. שני בתים מחוברים בדלת מעידים על הלכידות המשפחתית ועל הרצון המשותף להגשים חלום. החלום החווה היא בית אבות לחיות משק זקנות ונטושות. כאן הן יכולות לסיים את חייהן בכבוד. את ג'נסיס הכבשה אני פוגשת בחוץ כשהיא מלחכת דשא בחברת עוד שבע כבשים, שתי עיזים, שני חזירים, שלושה ארנבים ושלושה סוסים. והמון תרנגולות. לכולם יש שם, לכולם יש סיפור. הסוס אונגרו היה סוס תחרויות וכשהזדקן ולא יכל עוד לשמש לרכיבה הגיע לחווה. זוג החזירים בבלס ובמבם הגיעו אל החווה ממשפחה שעברה לגור בעיר. העיזים הגיעו בינקותם לאחר שאמם מתה בזמן הלידה. צוף ורז האכילו אותם בבקבוק. אחת העזים נקראה על שם העז שהיתה לצוף בילדותה, ג'ינג'ר. כל חיה והסיפור שלה. השלב הבא יהיה להקים כאן חווה טיפולית בה יתארחו ויעבדו על בסיס יומי אנשים בעלי מוגבלויות. בינתיים הם מגדלים את בנם ועובדים. רז הוא עצמאי בתחום שירותי מיפוי לתאורת רחוב וצוף אופה געגוע. היא הקימה את Miss Pinky לאפייה ביתית לשמחת תושבי האזור ולשמחתי שלי. החיים בחווה והסביבה ההולנדית שגרת החווה מעסיקה את כל המשפחה. רייזי אחראית על האכלת הבוקר ועל עמדת מכירת ביצי החופש. צוף אחראית על האכלת הערב ועל האפייה. טטה מטפל בחיות ועוסק בכל המטלות השונות שיש לחווה להציע ורז מסייע ככל יכולתו בנוסף לעבודתו כעצמאי. יחד הם מגדלים את סול הג'ינג'י שהופך להיות ילד חווה אמיתי. הסביבה קיבלה אותם בפליאה ובאהבה. החקלאים הוותיקים התקשו בתחילה לעכל את הרעיון של חווה לבעלי חיים וותיקים. אבל ההתלהבות השקטה של הישראלים וההתמדה העיקשת שלהם עושה את שלה. שם החווה עובר מפה לאוזן, כולם מכירים אותם ובעלי החיים מגיעים אליהם. את התרנגולות הזקנות הם קונים. השכנים אמצו את המשפחה אל חיקם. הם מקבלים עזרה והדרכה בכל מה שקשור לחקלאות המקומית. אבל לא רק. מסורת היא שחקלאי האזור מתאגדים בקבוצות של שמונה משפחות אשר מהוות מעין יחידת תמיכה וערבות הדדית. יחד הם חוגגים שמחות ויחד הם מלווים את זקניהם בדרכם האחרונה. מסתבר שהמספר שמונה מגיע ממספר האנשים הנדרש לנשיאת ארון קבורה (שישה אנשים ועוד שניים ליתר ביטחון). וכך הצטרפה המשפחה לקבוצת שמונה המשפחות השכנות והם מרגישים חלק ממנה. טטה ורייזי הסיפור הזה לא יהיה שלם ללא סיפורם של טטה ורייזי, ההורים של צוף. הסיפור שלהם מתחיל בהוד השרון עם תחנות ביניים בערבה ובנפאל ומגיע לבסוף להולנד. זהו סיפורם של רייזי שהגיעה מפולין לאשקלון ופגשה בטטה שנולד וגדל בכפר אתא ויחד הם בנו את ביתם תחילה בחיפה ואז בתל אביב ובהוד השרון. רייזי היא אדריכלית נוף וטטה עבד שנים רבות בתחום המסעדנות. הוא הקים את מסעדת מילקי פינקי בחיפה ואחר כך את פאב רידינג בתל אביב. בדרך להוד השרון הם גרו שנתיים במיאמי וחצי שנה בפורטוגל. בין לבין נולד בנם הבכור, בן ו 6 שנים אחר כך, צוף. עם הולדת הילדים עזב טטה את עסקי המסעדנות ופתח חברה יזמית בתחום הבניה. כאשר צצה ההזדמנות לעזוב את העיר ולהתחיל מחדש בערבה, הם הצטרפו לקבוצה הקטנה שהקימה את הישוב צוקים בערבה. טטה למד את מלאכת גיבון הגבינות ופתח מחלבה. כאן נולד החלום של הקמת חווה חקלאית אשר תשלב חקלאות, תיירות וטיפול באמצעות בעלי חיים. כאן ניטעו גם הזרעים לעבודה ההומניטרית שתביא אותם בהמשך לעזוב הכל עבור חיים של נתינה בנפאל. זה התחיל בקטנה. טטה ורייזי השתלבו במיזם של "מרק לוינסקי" בסניף האילתי. מדי שבוע, במשך חמש שנים, הם אספו שאריות של ירקות מחקלאי הסביבה, אספו בגדים וצעצועים והביאו אותם לסניף אשר דאג לחלקם בין פליטים סודניים כמו גם בין ישראלים שידם לא היתה משגת. ואז הם פגשו את פמה דורג'ה. הפגישה עם הנזיר הטיבטי שינתה את חייהם. בעוד שאחרים ששומעים סיפור על כפר נידח הזקוק לעזרה יסתפקו בתרומה, טטה ורייזי עלו על מטוס ובמסע מפרך של שעות נסיעה ארוכות וצעידה רגלית הגיעו לכפר. הביקור השאיר רושם בל ימחה ומאז הם חזרו אל הכפר פעמיים בשנה כשהם מביאים עמם עזרה בצורת ידע ומומחיות. הם מביאים אנשי חקלאות ומארגנים קורסים לאנשי הכפר. הם לומדים בעצמם עזרה ראשונה כדי להעביר את המיומנויות הבסיסיות האלה לאנשי הסביבה. לאחר רעידת האדמה האיומה בשנת 2015 בה נהרסו כפרים רבים בנפאל, הם חוברים לעמותת IsraAID, מקבלים מימון ונוסעים לעזור בשיקום הכפר. יחד עם המקומיים הם מקימים כ 700 בקתות זמניות ואז גם נופלת ההחלטה לעזוב הכל ולהקדיש את חייהם לעבודה הומניטרית. הם עוזבים את הערבה ואת החלום של חווה חקלאית-טיפולית ועוברים לנפאל. בבסיס העבודה ההומניטרית צריכה לעמוד המחשבה של שימור פרוייקטים לאורך זמן, גם לאחר שהיוזם עוזב, מסבירים לי טטה ורייזי. צריך ליזום פרויקט שמטרתו הקניית מיומנויות אותן יוכלו אנשי המקום ליישם באופן עצמאי. טטה ורייזי מחליטים להשקיע את מירב המשאבים בנשות האזור. הנשים בנפאל הן בעלות מעמד נמוך, רבות מהן אנאלפבתיות וחסרות זכויות. פרוייקט הדגל של טטה ורייזי מעניק לנשים מיומנויות בסיסיות של קריאה וכתיבה ובעיקר הופך אותן לנשות מקצוע - דבוראיות. הן בונות את הכוורות, לומדות להפיק דבש ולמכור אותו. טטה ורייזי לא יכולים לשבוע מהעבודה ההומניטרית. האזורים העניים קוראים להם והם נענים. בפוקרה הם מקימים דיר עיזים ומחלבה ומלמדים את אנשי המקום לייצר גבינת פטה. הם עוזרים בשיקום כפרים שנפגעו באסונות טבע בפיג'י, אקוודור ודומיניקה. השנה היא 2017. צוף ורז כבר באמסטרדם. טטה ורייזי באים מדי פעם לבקרם ולנוח. אז הם מבינים שהגיע הזמן לשנות כיוון. העשייה האינטנסיבית מעייפת את הנפש, אפילו את זו שלהם. הם מחליטים שהולנד היא התחנה הבאה. אבל אל דאגה, הם לא נרפאו מן החיידק ההומניטרי ואף הדביקו בו את כל המשפחה. בן גר בארץ ועובד בתחום הסיוע ההומניטרי. צוף ורז בונים בית ומשפחה. יחד הם יקימו כאן חווה טיפולית לאנשים ולבעלי חיים ויגשימו את החלום ההוא מהערבה. המלצותיה של צוף לטיולים בסביבה שבילי חוויה לילדים - שלושה שבילים שונים כל אחד באורך של כשלושה קילומטרים ולכל אחד נושא שונה. לאורך הדרך תצפו בבעלי חיים שונים, תלמדו על הטבע ותחוו הרפתקאות. .Ossental מסעדת פנקייק ביער המהווה גם נקודת יציאה למסלולי טיולים מחנה הצבאים - כאן דרים בצוותא צבאים, תרנגולות, ארנבות וטווסים. מכאן גם יוצאים שבילי טיול שונים. ספורט מים באגם טירת קאננבורח הכפר הנסתר ביער בו הסתתרו יהודים רבים בזמן מלחמת העולם השניה. המלצות נוספות הערים אלבורח ודוונטר במרחק של כחצי שעת נסיעה הן ערי האנזה יפות המתאימות לטיול עירוני של כמה שעות.

מסלול טיול בטבע למשפחות – מרכז הולנד – טירת Doorwerth ואחוזת Duno השנה היא 1807, המלך לודוויק נפוליאון (האח של) שולט בהולנד ובא להתארח באחוזת דונו. לא פלא שבחר להתארח דווקא כאן. עם נוף מושלם אל נהר הריין התחתון על רכס בגובה של ארבעים מטרים עמדה כאן החל מ 1794 אחוזה מפוארת. בתחילת המאה ה 20 הפך בית האחוזה למלון עם בית תה אשר היה פופולרי בקרב שמנה וסלתה של האזור. הפארק, שחולש על שטח של 800 דונם, נמצא על רכס עתיק יומין עם יער יפה. בתחילת המאה ה 20 קיבל הפארק כמה תוספות משעשעות בדמות ברכות מלאכותיות ומפל העשויים בטון. תוספות כאלה נקראות Folly - מעין מבנה רומנטי חסר מטרה משולב בנוף הטבעי. במהלך מלחמת העולם השניה הופצץ האזור ורוב רובם של בתי הפועלים שעבדו במפעל שהוקם על ידי אחד מבעלי האחוזה הקודמים כמו גם בית האחוזה נחרבו. שברי האבנים מרצפים כעת את חלק משבילי הפארק. עמותת חלדרלנד שבבעלותה הפארק החליטה לשמר את המאפיינים התקופתיים ששרדו את המלחמה והמקום נחשב כיום למונומנט. שם המסלול: אחוזת דונו Duno Landschap מיקום: מחוז חלדרלנד, במרחק של כחצי שעת נסיעה מארנהם ומניימכן למי מתאים: משפחות עם ילדים אורך המסלול: 5 ק"מ אופי המסלול: מעגלי. יש לעקוב אחר עמודי ההכוונה המסומנים באדום (חפשו אותם היטב כי לעיתים הם נמוכים ולא נראים למרחוק). ישנם מסלולי הליכה נוספים וארוכים יותר. תזהו אותם לפי החיצים בסגול או בכחול. חניה: חניון הטירה Fonteinallee 2b 6865 ND Doorwerth תחילת המסלול: חצר הטירה נקודות עניין לאורך המסלול: המסלול הוא מעגלי. מחצר הטירה יוצאים לכיוון הרכס המיוער הנמצא מאחורי הטירה. הולכים כמאתיים מטר על פני הכביש הפנימי העובר מאחורי הטירה. בפניה השניה פונים שמאלה לתוך היער ועוקבים אחרי העמודים המסומנים באדום. זהו רכס גבעתי מיוער, מדי פעם תראו נביעות מים ובריכות קטנות המהוות מקום מחיה לצפרדעים, קרפדות וציפורי מים. גשר דונו הגשר הוא שריד מתקופה בה היתה כאן אחוזה ולה פארק. אבני הגשר הן מתקופת הקרח. גבעת הענקים בחלק הגבוה ביותר של הרכס תל מהמאה העשירית שנבנה כדי להגן על הדרך שהובילה לים הצפוני. רחבת התל מוקפת ברמפה אובלית שגובהה ארבעה מטרים ובמרכזה עמד מגדל שמירה שאיפשר תצפית על תנועת האוניות בריין שעובר ממש מתחת. רמת דונו כאן עמד בית האחוזה. קווי המתאר של המקום מסומנים. שושנת הרוחות הונחה היכן שהיתה ממוקמת מרפסת בית התה. מה עוד יש לראות/לעשות בסביבה טירת דורוורת הטירה נבנתה בתחילת האלף השני. לאחר שהאציל האזורי נתן בשנת 1260 הוראה להעלות את הטירה באש כעונש על התנהגות לא הולמת של האדון המקומי, שופצה הטירה והוחזרה עטרה ליושנה. שנים רבות לאחר מכן אוכלסה הטירה באופן חלקי בלבד וזאת כנראה הסיבה לכך שנשארה במצב יוצא מן הכלל. במהלך השנים הורחבה הטירה ואת מה שאנו רואים היום ניתן לתארך למאות ה 15 וה 16. תוכלו לבקר בחדר האבירים, במטבח, בבית הכלא ובחדרים נוספים. הטירה מאכלסת שלושה מוזיאונים: מוזיאון אומנות, מוזיאון הצייד ומוזיאון היער. במקום גם בית קפה. ניתן לבקר בטירה עצמה ובשלושת המוזיאונים בה בימים שלישי עד ראשון בשעות 17.00-11.00. מפת המסלול

מסלול טיול בטבע למשפחות - מרכז הולנד - Grebbeberg אזור Utrechtse Heuvelrug נמצא בחלק הדרום מזרחי של מחוז אוטרכט. זוהי שמורת טבע ובמרכזה שרשרת גבעות בגובה ממוצע של כ 50 מטרים. האזור כולו תחום בין אגם חואי Gooimeer בצפון ונהר הניידר-ריין בדרום Nederrijn ובסך הכל אורכו כ 50 ק"מ. האזור נוצר בתקופת הקרח לפני 150,000 שנים כאשר הנהרות הריין והמאס זרמו במסלול צפוני יותר ממסלולם כיום, השאירו אחריהם שכבות חול אשר הפכו לגבעות. מי נהר הריין נגסו ברצועת החול הדרומית ויצרו את גבעת החול הדרומית המשופעת ה Grebbeberg. השיפוע החד של גבעת Grebbeberg הוא תופעה יוצאת דופן בפני הנוף המישוריים בהולנד. עם התחממות האקלים לאחר תקופת הקרח הפך האזור למיוער. היערות באזור זה הם יערות עתיקים ביותר אשר נוצרו לאחר תקופת הקרח והם מהווים ביוטופ לחיות יער כגון סוגי עטלפים שונים, בואשים, סוסי פרא, עדרי גאלווי ועוד. החלק הדרומי ביותר נקרא Grebbeberg וגובהו 52 מטרים. בשל מיקומו על גדות נהר הריין התחתון היה בעל חשיבות אסטרטגית בזמן מלחמת העולם השנייה. כאן נלחמו ונהרגו חיילים רבים וכאן הוקמו גם בית הקברות הצבאי הראשון בהולנד ואנדרטה לזכרם. הרכס נחצה על ידי כביש כאשר משני צידיו שני מסלולים שונים. שני המסלולים מתאימים למשפחות עם ילדים. החלק הצפוני נקרא Laarsenberg והדרומי בו נצעד היום. במפה המצורפת מסומנים כל המקומות המוזכרים בפוסט הזה: שם המסלול: Grebbeberg מיקום: ליד העיר Rhenen, כארבעים וחמש דקות נסיעה מאוטרכט וכשלושים דקות נסיעה מארנהם. למי מתאים: משפחות עם ילדים אורך המסלול: 4 ק"מ אופי המסלול: מעגלי. יש לעקוב אחר עמודי ההכוונה (ראו תמונה) חניה: חניון בית הקברות הצבאי Grebbeweg 123, 3911 AV Rhenen. תחילת המסלול: יש לחצות את הכביש ולהיכנס בשער (יש שני שערים במרחק של כחמישים מטר זה מזה. ניתן להיכנס בכל אחד מהם). נקודות עניין לאורך המסלול: המסלול המעגלי מומלץ מאד לטיול משפחתי עם ילדים. הוא מזמן הפתעות בדרך אשר קורצות לדמיונו של כל ילד ולדעתי גם של כל מבוגר. היער העתיק בחלקו מאפשר טיפוס, ריצה בין העצים ואיסוף מקלות ועלים. מי שרוצה להעלות דופק יוכל לעשות זאת במספר מקומות לאורך המדרון היורד אל הנהר. לרדת את מאתיים המדרגות במדרון התלול לכיוון הנהר ואז לעלות אותן בחזרה ולהתמרח על ספסל עץ שעומד בדיוק במקום הנכון. מה תראו בדרך: נקודת תצפית יפה על נהר הריין התחתון. אל התצפית מוביל מוביל גרם מדרגות מסקרן. לאורך המסלול הוצבו פה ושם ספסלי עץ בנקודות תצפית יפות. שבו, קחו את נשימה ותהנו מהרגע. שרידי בקתת שומר היער. הבקתה נעולה אך אפשר לסוב אותה ולהציץ פנימה דרך חרכי הצצה. ממול לשרידי הבקתה יורד גרם מדרגות תלול לכיוון הנהר. זה הזמן להעלות דופק בירידה ועליה או פשוט להתמקם אל מול הנוף ולשלוח את הילדים להוציא אנרגיה. מקטע משוחזר של תעלות חפירה מזמן מלחמת העולם השניה. מה עוד יש לראות/לעשות בסביבה גן החיות Ouwehands Dierenpark טירת Doorwerth עליה סיפרתי בפוסט שלי על טירות בהולנד. העיר אמרספורט. על העיר אמרספורט כתבתי פוסט ובו מסלול טיול בעיר ושש המלצות.

היום אני בת 15! איך יתכן, אתם בוודאי שואלים. התשובה היא שהיום הוא יום ההולנדת שלי, היום בו עברתי לגור בהולנד והפכתי להולנדית אמיתית (טוב, לא באמת). בגילגולי ההולנדי אני רק בת 15 וזו סיבה למסיבה! וכמובן גם לפוסט. על מה שהביא אותי להולנד ועל הדרך שעברתי עד כה תוכלו לקרוא בראיון המיוחד שערכה איתי נגה שנער-שויער ב Xnet. כאן אספר לכם על מה שלמדתי במהלך חמש עשרה שנותי בהולנד. מה למדתי על הולנד, על ההולנדים וגם על עצמי. הולנד היא ארץ של ניגודים. היא ארץ של יצירה וחידוש אבל גם של שמירה על הקיים ועל המסורת. זוהי תרבות ששורשיה הקלוויניסטיים דוגלים בעבודה ופשטות אבל גם כזאת שמעריכה פנאי, חופש והנאה. ההולנדים יעריכו אותך יותר אם תראה ולו ניסיון קל ללמוד את שפתם אבל הם בו בזמן גם דוברי האנגלית הטובים באירופה. הם אוהבים לקנות ועוד יותר להזמין אונליין אבל מעריכים כל חפץ ושומרים עליו ולא ממהרים לזרוק. הם חסכנים (יש שיאמרו קמצנים) אבל בעתות מצוקה אין נדיבים מהם ובזמנם הפנוי הם מתנדבים ברצון. הם העם הגבוה בעולם ובו בזמן צנועים, מאמינים בשיוויון ובחוסר יוהרה. בדיוק כמוני, חוץ מהגובה 😉 15 דברים שלמדתי על הולנד, על ההולנדים ועל עצמי (המלצה: קראו עם קורטוב הומור) 1. שמות שמי הוא רחל. אחרי התיכון הבנתי שרחל כבד לי מדי והחלטתי להתחיל להציג את עצמי בשם רחלי. בבית תמיד קראו לי רחלי או חלי ואחיי כינו אותי משום מה בגרסה האנגלית של השם, Rachel. והנה היום, אי אלו שנים אחרי, אני מציגה את עצמי בדיוק בשם הזה. כשעברתי להולנד לא ידעתי שאת שמי – רחל – הם מבטאים במלעיל (הטעמה של ההברה הראשונה) ושזה שם הולנדי מקובל. החלטתי להשתמש בשם החיבה מבית, רייצ'ל. לא ידעתי שהשם הזה יבוטא כאן בגרסתו הצרפתית, כלומר ראשל. כששואלים אותי מה אני מעדיפה, אני אומרת שלא משנה לי כי באמת נחמד לי שיש לי שמות שונים. פעם אני ישראלית, פעם אנגליה או אמריקאית, פעם צרפתיה ולפעמים גם הולנדית. 2. שפה השפה ההולנדית היא שפה קצת מוזרה. היא שייכת למשפחת השפות הגרמאניות וניכרות בה השפעות של שפות שונות מתקופות היסטוריות שונות. כך תמצאו בה מילים מן הצרפתית, האנגלית וגם מן האידיש/עברית. קראו על הקשר בין ההולנדית לאידיש לקח לי לא מעט זמן ללמוד את השפה ולהעז לדבר בה. שעות רבות של קריאה, ימים של תרגול ואינספור טעויות מביכות עשו את שלהם והיום אני נהנית לפטפט בשפה שוברת השיניים הזאת. לא מזמן התפרסם מאמר ובו נטען כי ההולנדית היא אחת השפות הכי פחות סקסיות שיש. אני יכולה רק להסכים עם הטענה הזאת ועם זאת גיליתי גם צדדים יפים שלה. השפה ההולנדית עשירה בביטויים ובצירופי לשון רבים וההולנדים משתמשים בהם בדרך של שגרה. מצעיר ועד זקן, מפרופסור מכובד ועד אחרון בעלי המלאכה, כולם מתבלים את שפתם בביטויים ציוריים שרבים מהם לקוחים מעולם מזג האוויר והספנות. הנה כמה דוגמאות: Tussen de wal en het schip geraken להימצא בין הגדה לבין האונייה במשמעות של בלבול, איבוד או בעיה. De wind in de zeilen hebben הרוח נמצאת במפרשים במשמעות הצלחה. Daar komt een schip met zure appels הנה באה סירה עם תפוחים חמוצים במשמעות תחזית לגשם חזק. ועוד אחד שאימצתי ואני מיישמת בשמחה בשנים האחרונות: De wind niet door de hekken laten waaien לא לתת לרוח לנשוב דרך הגדר במשמעות לא לפספס אף הזדמנות! הנה כמה מילים בהולנדית שאתם חייבים להכיר! (לחצו כאן) 3. אופניים אי אפשר לדבר על הולנד ולא להזכיר את כלי הרכב האהוב כל כך על ההולנדים, האופניים. הולנד היא ארץ האופניים; יש בה יותר זוגות אופניים מאשר אנשים וכל הולנדי ממוצע מפדל 2.9 ק"מ ביום. אני כנראה מורידה את הממוצע אבל בהחלט תומכת בשגעון הזה. רכיבה על אופניים טובה לבריאות, לזיכרון, לפרודוקטיביות ולמצב הרוח, היא מפחיתה את זיהום האוויר ואת פקקי התנועה. בהולנד, בזמן פקקי הבוקר, יש יותר רוכבי אופניים מאשר מכוניות על הכבישים. עובדה מדהימה אפילו יותר היא שיש בהולנד גוף אשר מטרתו היא קידום מדיניות אופניים חזקה. הארגון tour de force מהווה שיתוף פעולה בין הממשלה, חברות מסחריות, ארגונים חברתיים, ארגוני ידע ופלטפורמות שונות. אז למה הפכו האופניים למשהו שמזוהה עם הולנד? יש האומרים שהעניין טמון בהסטוריה הקלוויניסטית של הולנד. תכונות של צניעות, פשטות ועבודה קשה מאפיינות את ההולנדי מזה כחמש מאות שנה. רכיבה על אופניים מתאימה לכן לאופי ההולנדי הקלוויניסטי. יש עוד סיבות כמו מחאה רחבה בשנות ה 50 בה הובעה התנגדות לאיבוד האופי האינטימי של השכונה, מחאה על ריבוי מכוניות ותאונות דרכים ולחץ על בניית שכונות תואמות אופניים. גם האקלים הממוזג וכמובן פני השטח תורמים לפופולריות של הרכיבה על אופניים. ועוד גורם חשוב הוא התשתיות - שבילי אופניים ומתקני חניה. מסתבר שגם החוק בהולנד מעודד ומגן על רוכבי האופניים. לפי החוק יש לאפשר לכל אזרח להגיע בקלות, בנוחות ובבטחה לכל צרכיו ולאפשר זאת בהליכה או ברכיבה על אופניים. בנוסף, נהג רכב מחוייב בתשלום של לפחות חצי מהוצאות תיקון לאחר תאונה עם רוכב אופניים גם אם לא היתה זו אשמתו. 4. מזג אוויר מזג האוויר בהולנד הוא נושא השיחה הכי פופולרי ואהוב. הולנדי לא יפספס הזדמנות לקטר ולהתלונן על מזג האוויר ובסופו של עניין גם יודה בכך שהוא או הם או אנחנו ההולנדים אף פעם לא מרוצים ממזג האוויר. עם זאת, גם בתחום הזה ההולנדי הגיע לכדי יעילות מרשימה – הוא יודע לנצל כל מזג אוויר וכל עונה לטובתו ולהפיק את מירב ההנאה. עת תגיח קרן שמש ראשונה מבינות לעננים, יפשוט ההולנדי מעיל וסודר כדי לאפשר לשמש לאזן את מצב ויטמין D בגופו. כאשר יש סופה עם רוחות חזקות אצה לו הדרך לחוף הים כדי ללכת או לרוץ או לרכב על אופניו כנגד הרוח. כאשר קופאים מי התעלות הוא יעטה על רגליו מחלקיים, ימדוד את עובי הקרח ויתפלל שהשנה יוכל להשתתף במרוץ 11 הערים. וכאשר יורד גשם, הוא פשוט ממשיך בעיסוקיו כי כידוע – מגשם לא נמסים. קראו את המדריך למזג האוויר בהולנד 5. אמסטרדם מה אוכל לחדש לכם על אמסטרדם? על הבתים בה, על המוזיאונים ועל המקומות המיוחדים בה כבר כתבתי. כתבתי גם טיפים לעשה ואל תעשה בעיר, בתי קפה שווים וכמובן גם על השווקים השונים בה. קראו את המדריך למטייל באמסטרדם אמסטרדם עבורי היא עיר התעלות הרומנטית, המרהיבה שאף פעם לא משעמם בה. יש לי חלום ובחלומי אני גרה באמסטרדם ולא סתם באמסטרדם אלא ממש במרכז. להיות במקום בו הכל קורה, בו הכל אפשרי בכל שעה של היום. החלום כולל גם בריחה אל בית בכפר בסופי השבוע. המילה בריחה איננה מקרית. בשנים האחרונות יש עיסוק נרחב בעניין איכות המגורים בעיר אשר נפגעה מאד בעקבות תיירות היתר בה. בשנת 2019 ביקרו בעיר כעשרים מיליון תיירים! תיירות היא דבר חיובי מאד אבל תיירות יתר יש לה השפעות מרחיקות לכת על המקום ותושביו. עיריית אמסטרדם מפתחת תוכנית שתנסה להתמודד עם תיירות היתר בעיר מבלי לפגוע ביתרונות של התיירות ובהנאה שהעיר מסבה לכל אוהביה. 6. ניימכן אל ניימכן הגענו לגמרי במקרה ואני כל כך שמחה ואוהבת לגור בעיר הזאת. זו עיר ירוקה עם איכות חיים מן הגבוהות בהולנד. ניימכן היא גם העיר העתיקה בהולנד וקיימת כעיר כבר מאז כיבוש הרומאים את הולנד. ניימכן זכתה בכבוד לפתוח את סדרת הפוסטים שלי על תיירות איטית. במשך חודשים טיילתי, בדקתי, חקרתי ובחרתי מקומות בעיר ובסביבתה הקרובה אשר ראויים בעיני לביקור. פעם אמר לי איש אחד שנולד וחי כל חייו בניימכן שהרגע בו הוא מגיע אל גשר הוואל (הגשר הישן על נהר הוואל) ורואה את מגדל כנסיית סנט-סטיבנס, הוא הרגע בו הוא מרגיש שחזר הביתה. לאט לאט גם אני מתחילה להרגיש ככה כלפי העיר הנפלאה הזאת. 7. ערי האנזה כן, שמעתי על ברית ערי ההאנזה לפני שעברתי לגור בהולנד. אולי אפילו למדתי עליה בבית הספר. ידעתי שתחילתה בגרמניה ושערים שונות בארצות הים הבלטי ואף בארצות סקנדינביה השתייכו אליה. מה שלא ידעתי הוא שגם ערים רבות בהולנד השתייכו לברית הזאת ושמורשת ערי ההאנזה בהולנד חיה, קיימת ובועטת. תשע ערים חידשו את ברית ההאנזה ביניהן והן פועלות למען חיזוק המורשת והתיירות בהן. הן נמצאות באזור צפון-מזרח הולנד לאורך נהר האייסל והן עתיקות, יפות ומעניינות. קראו את הכתבה שכתבתי על ערי ההאנזה עבור מגזין גלובס אם תשאלו אותי מהי עיר ההאנזה האהובה עלי יהיה לי קשה לבחור. כולן יפות ונוסטלגיות בדיוק כמו שאני אוהבת. ובכל זאת יש בה בדוסבורח משהו שמושך אותי אליה כל פעם מחדש. אולי זה הגודל שלה שמאפשר להקיף אותה, לטייל לאורך הנהר ולחזור למרכז אל בית הקפה האהוב עלי והכל בשעתיים. אולי אלה הבתים הצבעוניים שלה ואולי הפסל המרגש "צעדי זהב" של האומן Roberto Barni. 8. ערי מבצר ערי מבצר בהולנד יש עשרות רבות. לא כולן נשתמרו באופן מלא או אפילו חלקי אבל אלה שכן, שוות ביקור. עיר המבצר הראשונה בה ביקרתי וזו שאליה אני חוזרת שוב ושוב היא הוסדון Heusden. היא נמצאת במחוז צפון-בראבנט הדרומי ושימשה בעבר כחלק מקו ההגנה ההולנדי. ערי המבצר נבנו באופן מעורר השתאות והן מהוות עבורי מעין קפיצה אל העבר. אפשר ממש לדמיין איך נלחמו כאן ואיך הגנו ההולנדים על ארצם האהובה. אל הוסדון אני חוזרת גם בזכות יריד הוינטג' המתקיים בה אחת לחודש וכך אני נהנית לי גם מטיול על גבי הדמיון וגם מאהבתי לוינטג'. למעשה, היה זה אחד הירידים הראשונים שגיליתי בהולנד ואני חבה לו זכות ראשונים. 9. שוק ואם בירידים עסקינן אז בואו נדבר רגע על שווקים. בכל עיר, כפר או ישוב מתקיים לפחות פעם בשבוע שוק. תמיד בימים קבועים ובמקומות קבועים. משפט שגור בפי ההולנדי הוא: "למה לי לעבור דירה? יש לי את הבית שלי, אני מכיר את כולם ויש לי את דוכן הגבינות שלי בשוק". על בשרי למדתי מה מותר ומה אסור בשוק ואני אחלוק איתכם את הטיפ הכי חשוב: אל תגעו להם בירקות ובפירות שלהם! תגידו מה אתם רוצים וכמה ותנו למוכר לעשות את עבודתו, היינו לבחור עבורכם. 10. מסורת "אל תגעו לנו במסורת שלנו" יאמר ותאמר כל קשיש וקשישה הולנדיים ולא רק הם. ההולנדים אוהבים וקשורים בעבותות אהבה למסורת שלהם. כל איום לשינוי מביא עמו דיון ציבורי שלעיתים רבות מתלהט. ראו למשל את הדיון ארוך השנים על מסורת חג סינטר-קלאס. במרכז החג עומד הקדוש סנט ניקולאס אשר מגיע להולנד כל שנה ב 11 בנובמבר מספרד בספינתו מלווה בעוזריו הפיטים (כולם נקראים פיט ולכל אחד מאפיין משלו. כמו הדרדסים בערך ;)). סנט ניקולאס הוא מעין סנטה קלאוס ויש מקורות שאומרים שהוא הוא הדמות המקורית ושמהגרים הולנדים הביאו עמם את המנהג הזה לאמריקה. בכל אופן, הזקן המכובד מביא עמו מתנות לילדים. עוזריו הפיטים דואגים לכך שכל ילד יקבל מתנה ועושים זאת, איך לא, דרך ארובת האח. יש הטוענים שזאת הסיבה לכך שפיט הוא שחור. דמותו של פיט מבוססת על דמות המשרת מן המאה ה 16 - מכנסיים צבעוניים נפוחים, גרביון שחור ובארט. עם השנים קיבל פיט יותר ויותר מאפיינים 'שחורים' כמו שיער מקורזל, שפתיים אדומות עבות, עגילי חישוק וכמובן צבע עור שחור משחור. בשנים האחרונות ניצת ויכוח לוהט בין הרצון לשמר את מסורת החג ויחד עמה את פיט השחור לבין תחושות גזעניות שהדמות מעוררת. כאחת שלא גדלה על ברכי החג הזה, אני מרגישה שאין לי זכות אמיתית לדרוש שינוי אם כי אני בהחלט בעד שינוי. אני מאמינה שתרבות היא עניין דינאמי וששינויים הם בלתי נמנעים. 11. יד שניה מסורת השניה בהולנד מושרשת בתרבות המקומית. היא כנראה תולדה של מאפיינים קלוויניסטיים, הערכה לקיים וחסכנות. חנויות יד שניה יש בכל פינת רחוב כמו גם מכלי איסוף ומיחזור. בביתי עומדים אחר כבוד הפחים הבאים: פח קטן לאשפה ירוקה (אורגנית) שמתרוקן באופן תדיר לפח הגדול שעומד בחצר, פח לאריזות פלסטיק, פח לבקבוקי פלסטיק, פח למוצרי נייר ופח למיכלי זכוכית. וכמובן שגם פח רגיל. המסכן לא מצליח להתמלא כי כל האחרים מתחרים בו בהצלחה רבה. בהולנד למדתי למחזר ואף על פי שתהליך המיחזור רחוק מלהיות מושלם ויעיל, אני משתדלת להיות פועלת חרוצה. 12. תינוק נולד בהולנד אין עין הרע ומעט מאד אמונות טפלות. עוד בטרם התינוק נולד, יארגנו ההורים לעתיד את חדרו, יצבעו את קירותיו, ידביקו טפט, יציבו רהיטים, יתלו תמונות ויסדרו את הבגדים בארון. העריסה כבר עומדת בחדר המגורים ואפילו כרטיסי ההודעה על הולדת הרך כבר הוזמנו. הדבר היחידי שממתין עד לאחר הלידה הוא ההודעה בפומבי. איך מודיעים לכל עובר ושב שכאן נולד תינוק? מציבים שלט גדול עם שם הרך הנולד, תולים בובת חסידה או אפילו חוט כביסה עם בגדי תינוקות. המנהג המקסים הזה הוא אחד בסדרת מנהגים דומים שמהותם – לחלוק ולשתף את האחרים בשמחתך. הולדת ילד, סיום לימודים, חתונה, כל אלה הם מועדים בהם ההולנדי ימצא דרך יצירתית לחגוג ולשמוח. 13. חלונות עניין החלונות בהולנד הוא מורכב מאד. בבית הולנדי טיפוסי יהיו חלונות גדולים עם וילון ועל אדן החלון חפצים דקורטיביים לרוב. למה חלונות גדולים? שוב נחזור למילת הקסם וממנה נלמד שהדת הקלוויניסטית ששלטה בכל אופני החיים דרשה צניעות ומהוגנות וכל מי שחלף על פני הבית קיבל את היכולת לראות שהבית שומר על כל הכללים. אז קיבלנו חלונות גדולים המכניסים הרבה אור פנימה אבל צריך גם לנקות. ניקוי החלונות הוא עניין רציני ולכל עקר.ת בית משנה סדורה. מגב, מטלית מיוחדת, מים עם חומץ, לימון או בצל. קיץ, חורף, סתו, אביב, החלונות ינוקו! 14. קבקבי עץ קבקבי העץ מזוהים עם הולנד אך במקור הם אינם הולנדיים. קבקבי עץ היו נהוגים בעיקר בקרב חקלאים ובעלי מלאכה מאז ימי הביניים במקומות רבים באירופה. למעשה, מקור הקבקבים הוא כנראה בצרפת. הם היו מקובלים כמעט בכל ארצות אירופה ואפילו ביפן נהגו אנשי הדת לנעול קבקבי עץ. אז מדוע הפכו קבקבי העץ לאחד הסמלים המובהקים של הולנד? התשובה לא לגמרי ברורה. קשה לעקוב אחר התפתחות התופעה בגלל שרוב קבקבי העץ נזרקו לאש לאחר שנשחקו ולא יכלו עוד לשמש את בעליהם. אחת ההשערות היא שבשל העובדה שההולנדים היו סוחרים והפליגו לכל קצוות תבל הפכו הקבקבים מזוהים איתם. כמו כן יכולתם של ההולנדים לבנות ולתחזק את המותג ההולנדי ובכלל זה קבקבי עץ ופרחי צבעונים כמובן. 15. הטוליפ הטוליפ, כמו קבקבי העץ, אינו הולנדי ובכל זאת הוא מקושר בתודעה הציבורית להולנד בלבד. הצבעוני הגיע להולנד מתורכיה במאה ה 16 וגרם כאן לקדחת הצבעונים שהביאה לבועת הבורסה הראשונה מסוגה בהסטוריה. ישנם 150 סוגים של טוליפים ואלפי ואריאנטים. השמות שלהם יפים לא פחות מהפרח עצמו. מה דעתכם על אניקה, ליידי ג'ין או הנערה המסמיקה? אולי אתם רוצים להצטרף ל "תוכי השחור" ולעוף עימו על גבי "ענן כסוף" אל ה"אין סוף" ולהגיע ל "שלמות גדולה". איזה משחק נהדר ואיזה פרח יפיפה! אז מה למדתי במשך חמש עשרה שנותי בהולנד? למדתי הרבה על ההסטוריה ההולנדית רוויית המלחמות והמסעות בעולם דרך הטיולים שלי בערי מבצר וערי האנזה. למדתי על תרבות עשירה, יצירתית ומפותלת דרך מפגשים עם אנשים. למדתי שדרך החיים ההולנדית שחרטה על דגלה חופש וכבוד מאד מתאימה לי ואני בוחרת כל יום מחדש לחיות כאן. אבל אולי הדבר הכי חשוב שקרה לי בהולנד זה שהפכתי להיות בלוגרית. משהו לכאורה קטן אל מול מילים גדולות כמו חופש וכבוד ובכל זאת. הבלוג שלי הביא אותי להרבה מקומות והפגיש אותי (גם וירטואלית) עם אנשים מעניינים שחלקם הפכו לחברים. הבלוג שלי מאפשר לי להביא את עצמי, את יכולותי וכישורי לקדמת הבמה. הבלוג שלי מאפשר לי ללמוד, לצמוח ולהשיג מטרות שמעולם לא חשבתי שאשיג. הבלוג שלי מאפשר לי להיות אני. הבלוג שלי הוא הבית הווירטואלי שלי ואתם תמיד מוזמנים לבקר אצלי.

הפוסט מכיל קישורי תוכנית-שותפים. לחיצה על קישור והזמנת מלון דרכו, אינה כרוכה בתשלום נוסף עבורכם. כל לחיצה והזמנה מייצרת עבורי עמלה קטנה שעוזרת לי להמשיך בכתיבה ותחזוק הבלוג. מודה לכם על כל הזמנה. תארו לכם: בית הולנדי מן המאה ה 18. חזותו החיצונית רגילה למדי: גמלון פשוט, עוגני מתכת המסמנים את השנה 1751. בפנים: חדר מגורים שקירותיו כולם מחופים באריחי דלפט בכחול-לבן, אח, מיטת-ארון בכחול תורכיז, רצפת עץ אדומה. תארו לכם איך זה להיוולד ולגור בבית כזה! כשראיתי את התמונה הזאת לראשונה נמלאתי סקרנות. אם גם אתם סקרנים לדעת מי גר בבית הזה ואיך זה לישון במיטת-ארון כזאת תמשיכו לקרוא! את התמונה הזאת העלתה חברתי אתי בקבוצת הפייסבוק שלי "הולנד-לטייל מחוץ למסלול" (מה? אתם עדיין לא שם? לחצו כאן!) בתגובה לאחד הדיונים המעניינים בקבוצה. מיד התעוררו חושי הבלוגרית שלי כי לא כל אחד נולד בבית כזה, תודו. ביקשתי מאתי לספר לי את סיפורה והיא נענתה בשמחה. הנה הסיפור של אתי (גם התמונות שלה) השזור בסיפורו של האי הקטן בו היא נולדה – אמלנד. אמלנד. הסטוריה על קצה המזלג לאחר תקופת הקרח האחרונה עם עליית מפלס מי הים הצפוני והיווצרות צורות חול רדודות לאורך חופה של הולנד, צצו להם שלושה איים קטנטנים אשר עם השנים חברו להם יחד. הסברה אומרת שכבר בחצי השני של המאה ה 8 היה האי מיושב בעיקר על ידי שורדי ספינות טובעות או כאלה שברחו מהיבשת. האי דבק בעמדה נייטרלית ומבודדת כלפי מלחמות האצילים ההולנדיים ואחר כך גם בזמן מלחמת שמונים השנה מול ספרד. במאות ה 17 וה 18 ידע האי שגשוג כלכלי בזכות ציד הלוויתנים. עיסוק קשוח אשר הביא למותם הטרגי של רבים מבני האי. זכר לאותם ימים ניתן לראות בבתי הקברות בהם ניצבות מצבות מיוחדות. גם חניכי הלוייתנים אשר משמשים כגדרות בחלק מבתי הקפיטנים באי הם זכר לאותם ימים. האי אשר שטחו 268.5 קמ"ר הוא השני בגודלו בין איי הולנד ויש בו ארבע כפרים ובסך הכל כ 3700 תושבים. אתי נולדה וגדלה בכפר Hollum, הגדול מבין ארבעת הכפרים שעל האי. זהו הכפר המערבי ביותר, ליד המגדלור. משפחתה של אתי גרה באי מאז שנת 1732. הנה סיפורה של אתי. החיים על האי האי היה עבורי כל העולם כולו. עולם קטן, שקט, מבודד ובטוח. על האי לא היו מכוניות, רמזורים, מעברי חציה. בת 10 הייתי כשראיתי לראשונה עיר ולא סתם עיר, אמסטרדם. נסעתי עם אמי לאחותה וזה היה עבורי כאילו הגענו לניו יורק. התנועה, הרעש, ההמולה. רכבות, רמזורים, מכוניות. אפילו לרופא האי לא היתה מכונית; הוא התנייד על וספה קטנה. באי היתה מיילדת אחת. רוב תושבי האי היו חקלאים, אנשים פשוטים ללא השכלה גבוהה. רובנו היינו עניים למרות שלא הרגשתי שאנחנו עניים. כולם חלקו את אותו אורח חיים פשוט ובסיסי. רוב קרובי המשפחה גרו בכפר והאווירה היתה של שותפות וערבות הדדית. אולי התחום היחידי שהיה מעט יותר מורכב, היה הדת. היתה הפרדה בין שני הזרמים – הקתולי והפרוטסטנטי. הקתולים גרו בצד המזרחי של האי והפרוטסטנטים – בצד המערבי. ההפרדה הזאת היתה מקובלת בכל הולנד באותה תקופה והביטוי השגור בפי כל היה Twee geloven op een kussen daar slaapt de duivel tussen ובתרגום מילולי: שתי דתות על כרית אחת, ביניהן יישן השטן. והמשמעות היתה שלא יאה ולא נאה ולא מקובל להיות בקשר כלשהו ובוודאי לא קשר זוגי עם מישהו מזרם דתי שונה מזה שלך. הורי שלחו אותי לבית ספר חילוני. למרות שהיו מאמינים הם לא דגלו בבית ספר דתי מדי. החיים היו ערכיים וסבבו סביב הכנסיה. אמא היתה פעילה בכנסיה ואבא ניגן בעוגב. הדבר שזכור לי מכל, שנחרט בי והפך להיות חלק ממני הוא הערבות ההדדית בין תושבי הכפר. בימי צרה כמו גם בשמחות יכולת לסמוך על עזרת השכנים. זכורה לי גם תחושת הביטחון שבחיים בכפר הקטן. הרחוב היה למעשה מגרש המשחקים שלנו. שיחקנו ברחוב כל ילדי השכנים יחד. כולם הכירו את כולם וכל בית היה גם קצת הבית שלך. יכולתי להיכנס בחופשיות לבתי השכנים, לאכול אצלם ולשחק עם הילדים. בית הילדות הורי התחתנו אחרי מלחמת העולם השניה. הולנד עדיין לא התאוששה מהמלחמה ולרוב האנשים לא היה כסף. הורי לא יכלו לקנות בית וקבלו בית בשכירות. היה זה בית הקפיטן אשר משמש היום כמוזיאון Het Sorgdrager`s Huuske. הקפיטן Pieter Cornelis Sorgdrager שהיה רב חובל על אוניית דיג של לווייתנים בנה את הבית ב 1751. סביב הבית גדר שנבנתה מעצמות של לווייתנים. הבית, כמו רבים מבתי הקפיטן על האי, מאופיין בגמלונים כפולים ובעוגני ברזל המציינים את שנת בניית הבית. גם פנים הבית מעיד על עושרו של הקפיטן. קירות חדר המגורים מצופים באריחי דלפט המתארים סצנות מסיפורי התנ"ך. (על אריחי בלו דלפט ועל תעלומת האריח שלי, תקראו כאן) הבית הוא למעשה שני בתים מחוברים. באחד גרנו אנחנו ובשני סבתא (אמא של אמא). השירותים היו בחוץ. בחצר היה מטע עצים ומשק עזר. מאחורי הבית היתה באר. אני זוכרת את סבתא זורקת את הדלי לתוך הבאר ויכולה לשמוע עד היום את שריקת השרשרת של הדלי המשתלשל מטה. מעברים את האי עזבתי בגיל 16 כדי ללמוד בתיכון שחשבתי שיותר מתאים לי. גרתי בפנימיה בדרכטן (פריסלנד) והגעתי לכפר לסופי שבוע. היה זה אמנם מעבר משמעותי למי שבאה מהאי המבודד אך למעשה כבר בגיל 12 ידעתי שלא אשאר באי. האי היה קטן עלי והייתי זקוקה למשהו אחר. לאחר לימודי התיכון למדתי לימודי מזכירות רפואית. בגיל עשרים התחתנתי עם אבי ילדי. גם הוא בא מבית פרוטסטנטי ומרקע דומה לשלי. גרנו בחרונינגן שם הוא למד תאולוגיה. בעקבות התעניינות משותפת בברית הישנה וביהדות החלטנו לנסוע לבקר בישראל. ואז זה קרה, התאהבנו בארץ, באנשים ובנופים ונשארנו. בישראל הרגשנו 'בבית' מהרגע הראשון ועד עצם היום הזה. לאחר שהתגיירנו, בנינו כאן את ביתנו וכאן נולדו לנו ילדינו. אבל לא הכל היה קל. המשפחות בהולנד דאגו לנו שהרי ישראל נתפסה תמיד כמקום מסוכן. עם הזמן הם למדו לקבל ולכבד את הבחירה שלנו. דאגתי לשמור על קשר רצוף וחזק עם המשפחה. גם הילדים למדו לאהוב את השורשים ההולנדיים שלהם. אנקדוטה לסיום ידעתי לרכב על אופניים כבר בגיל שלוש. בגיל ארבע קיבלתי אופניים פשוטים ללא ברקסים. אני זוכרת שרכבתי ברחוב ונתפסו לי המכנסיים בשרשרת. נפלתי לצד הדרך, בין העצים, תקועה. אנשים יצאו לעזור אך כל ניסיון לשחרר את המכנסיים כשל. והנה הגיע האופה עם אופני הלחם שלו. הוא היה רוכב ומוכר לחם טרי. ריח הלחם הטרי נישא באפי כשאני נזכרת באותו יום. האופה עצר, בחן את המכנסיים ואת האופניים ואז הרים את סכין הלחם שלו והכריז בקולו הנמוך: לחתוך. ואני הקטנה בטוחה שהוא רוצה לחתוך לי את הרגל, צורחת בפניקה "לא לחתוך, לא לחתוך". סוף טוב הכל טוב, המכנסיים נחתכו, ילדה אחת נשלחה להביא לי מכנסיים אחרים ואני נרגעתי כשהבנתי שרגלי תשארנה שלמות. אמלנד. כל מה שצריך לדעת על ביקור באי אמלנד הוא אחד מאיי הבוץ בחלק הצפון-מערבי של הולנד ושייך למחוז פריסלנד. האי מתהדר ב 27 ק"מ של חוף. חופי האי נחשבים לחופים הכי יפים והכי נקיים בהולנד. האי הוא המקום האידאלי לחופשה המשלבת מנוחה עם פעילות ספורטיבית וטיול לאורך החופים אשר רישום העונות והגאות והשפל ניכר בהם היטב. גם הדיונות ונופי האי משתנים תדירות עם הרוח המעצבת את פני הנוף ואת החוויה התיירותית באי. הגאות והשפל מתחלפים כל שש שעות. במעבר מגאות לשפל החוף מתמלא באוצרות הים – צדפים, כוכבי ים, שאריות עץ ועוד. איך להגיע ההגעה לאי נעשית במעבורת. יציאה מ Holwerd עם שתי אפשרויות. מעבורת רגילה של כחמישים דקות ומעבורת מהירה של כעשרים דקות. פרטים על המעבורת כאן. ניתן להשאיר את הרכב בהולוורד בחניונים הייעודיים. פרטים כאן. פעילויות מומלץ להגיע לחופשה בעונת הקיץ המאפשרת פעילות ספורטיבית מגוונת: ספורט ימי/רוח מכל הסוגים והמינים, צניחה חופשית, שייט, טיולי אופניים, רכיבה על סוסים, ספארי כלבי-ים, אקו-ספארי ועוד. פרטים על כל הפעילויות על האי תמצאו כאן. כאן תוכלו להוריד את אפליקציית האי. האי דוגל בהנגשה לבעלי מוגבלויות. במוזיאון הטבע ניתן לשכור כסאות חוף מסוגים שונים לבעלי מוגבלויות. ארבעה כפרים Hollum הכפר הגדול מבין הארבעה על האי. במאות ה 17 וה 18 חווה הכפר שגשוג כלכלי והדבר ניכר בבתים היפים, בתי הקפיטן. הרחובות Burelaan ,Oosterlaan ו Herenweg חזותם נחשבת כמונומנט. חזית בתי הימאים מרמזת על דרגתו של בעל הבית – ככל שפסי הגמלון מכילים יותר שיני אבן, כך תהיה דרגתו של הימאי גבוהה יותר. תושבי הכפר עסקו בחקלאות ובדיג. מיקום הכפר איפשר דייג מוצלח ודגי הסול שלהם נחשבו לטובים ולטעימים ביותר. במהלך המאה ה 19 הלך הדייג ודעך עד אשר בתחילת המאה הקודמת פסק כליל. מה לראות ולעשות ♦המגדלור - נבנה בשנת 1880. גובהו 55 מטרים. מאז 2005 משמש כמוזיאון. אם תטפסו את 236 המדרגות תזכו לנוף עוצר נשימה. ♦מוזיאון Het Sorgdrager`s Huuske מספר על ההסטוריה והתרבות של האי שהיה מבודד שנים רבות. ♦טחנת הרוח De Verwachting משמשת לטחינת קמח ולהכנת חרדל. במקום נערכות תצוגות וניתנים הסברים. ♦מרכז הימאות בו ניתן ללמוד על ניווט ימי באמצעות כוכבים, מצפן וקו החוף. ♦מוזיאון הבונקר. בדיונות מערבית למגדלור ניתן לבקר בבונקר ממלחמת העולם השניה. Ballum הכפר הקטן באי ומקום מושבה של עיריית אמלנד. מאז המאה ה 15 היה הכפר מושבם של שליטי האי שגרו בטירה שעמדה בכפר. רחוב Camminghastraat הנקרא על שם אותם אצילים מאפיין את הכפר כולו ונחשב למונומנט. מן הטירה לא נשאר זכר פרט למצבה ולחדר הקבורה של אציליה הנמצאים בבית הקברות המקומי. המצבה היא אחת הגדולות בפריסלנד. מה לראות ולעשות ♦שדה התעופה מציע אטרקציות תיירותיות כמו טיסה מעל האי וצניחה חופשית. ♦מוזיאון Nobels הוא מוזיאון נוסטלגי המכיל אוסף פרטי של ענתיקות. Nes הכפר עם 1200 תושבים הוא השני בגודלו מבין הארבעה. בכפר יש שילוב מיוחד של עבר והווה. מבתי קפיטן ותיקים עד לחנויות מודרניות, הכפר מאופיין באווירה אותנטית ססגונית סביב מגדל הכנסיה משנת 1723. מה לראות ולעשות ♦טחנת הקמח Phenix משנת 1880. ♦בית הקפיטן הכי עתיק באי משנת 1625 ברחוב Doniastraat. ♦מרכז טבע ובו אקווריה בגדלים שונים, שביל רגליים יחפות ומגדל תצפית מתאימים לכל גיל וגם מונגשים לבעלי כסאות גלגלים. ♦פסטיבל Rôggefestival הנערך ביום שישי הראשון של אוגוסט. בפסטיבל הופעות רחוב, אקרובטיקה, מוסיקה חיה ועוד. Buren בעברו כפר של חקלאים אשר השלימו את הכנסתם באמצעות צייד-חופים. זהו הכפר הצעיר ביותר באי וגם המודרני שבהם. מה לראות ולעשות ♦מוזיאון Swartwoude לחקלאות ולצייד-חופים. התצוגה נחלקת לשניים - חקלאות על האי וחיי החקלאים והתחביב המיוחד של צייד-חופים. ♦כלוב האווזים אשר הוקם בשנת 1705 והיה שייך למשפחת המלוכה עד 1930. נמצא מזרחית לכפר. ניתן להשתתף בסיור מודרך ולקבל הסבר על שיטת צייד עתיקת יומין זו. לינה על האי בחרו תאריך כניסה ותאריך יציאה ותקבלו הצעות למלונות על האי. אולי יעניין אתכם לקרוא גם את סיפורה של אילנה שליבה נקשר עם בחור מפריסלנד: הרומן שלי עם פריסלנד - אילנה פיינסטרה. ההתרשמות שלי ממחוז פריסלנד שמסגרתי ב 15 תמונות. אשמח לשמוע מכם אם יצא לכם פעם לישון במיטת-ארון כזאת, אם ביקרתם באמלנד או באחד האיים האחרים בהולנד. ספרו לי בתגובות. רוצים לקבל ממני מדי פעם דרישת שלום במייל? הרשמו לרשימת התפוצה שלי ואשלח לכם פעם בחודש ממתקים הולנדיים במייל.

הפוסט מכיל קישורי תוכנית-שותפים. לחיצה על קישור והזמנת מלון דרכו, אינה כרוכה בתשלום נוסף עבורכם. כל לחיצה והזמנה מייצרת עבורי עמלה קטנה שעוזרת לי להמשיך בכתיבת הבלוג. מודה לכם על כל הזמנה. "לא קורה דבר מעל חרונינגן" נוהגים לומר אנשי מחוז חרונינגן בגאווה ומתכוונים לא רק לעובדה הגיאוגרפית שחרונינגן היא הפרובינציה הצפונית ביותר בהולנד אלא גם לכך שהיא לדעתם הכי טובה ומיוחדה. כבר שנים שאני שומעת את הביטוי הזה Er gaat niets boven Groningen (לא קורה דבר מעל לחרונינגן) והנה הגיע הזמן לבדוק הכצעקתה. יצאתי לשלושה ימים בצפון הולנד – יום אחד בעיר חרונינגן עצמה, יום אחד בכפרים בסביבתה ויום אחד במחוז דרנטה הסמוך. שלושה ימים ושלושה פוסטים (השלישי בדרך) כי מסתבר שדווקא הרבה מאד קורה שם למעלה. ביקור ראשון בעיר לפני המון שנים לא הותיר את חותמו. אולי בגלל שהילדים היו מאד צעירים והעיר לא היתה מספיק אטרקטיבית עבורם ואולי פשוט כי אני פספסתי. הפעם, כשתים עשרה שנים אחרי, העיר שבתה אותי בקסמה. היא תוססת וחיה ומלאת אווירה. יש בה ארכיטקטורה מודרנית מעניינת לצד אלמנטים יפיפיים של אר-דקו מתחילת המאה הקודמת. המרכז העתיק משובץ כיכרות יפיפיות, רחובות שקטים והמוני סטודנטים על אופניים. אם הייתי חוזרת להיות סטודנטית, זו העיר שהייתי בוחרת ללמוד בה. חרונינגן - מי את? חרונינגן היא עיר הבירה של פרובינציית חרונינגן, הפרוביציה הצפונית ביותר בהולנד. תושבי העיר גאים במגדל מרטיני הנישא גא בכיכר העיר ומכנים את עירם - עיר המרטיני. מקור השם חרונינגן כנראה במילה הסאקסית שמשמעה שדה ירוק פתוח. חרונינגן היתה מבודדת ממרכזי הכח באזור ארצות השפלה ולכן מעמדה כעיר נרשם רק ב 1227 אף על פי שכנראה קיבלה זכויות-עיר כבר קודם לכן. חרונינגן היתה העיר היחידה במחוז חרוניגן ודרנטה בנוסף לאפינגדאם. למרות שאת זכויותיה קיבלה העיר הצפונית מהבישופ של אוטרכט נשארה העיר שנים רבות אוטונומית. המרחק מאוטרכט הקשה על הבישופ להטיל את מרותו על מנהיגי העיר. קרבות בין הבישופ ונושאי דברו לבין תושבי העיר הביאו למפלתו של הבישופ ולהמשך מעמדה האוטונומי של העיר. במהלך המאה ה 14 העיר הולכת וגדלה, נבנים בה בתי אבן, חצרות נשים, מנזרים והיא הופכת לעיר מסחר מרכזית בצפון הולנד, אז עדיין מחוז פריסלנד. למרות ואולי בזכות מיקומה הצפוני השתייכה לברית ערי ההאנזה והפכה למרכז מסחר אזורי, מעין עיר-מדינה בעלת כוח והשפעה אזוריים גדולים. את עושרה חייבת העיר לסחר בכבול אשר נכרה מן האדמה בכל האזור והחוק אשר חייב את כורי הכבול למוכרו בעיר בלבד. תעלות לשינוע הסחורה היקרה נחפרו לאורכו ולרוחבו של כל אזור הצפון והאיצו את התפתחותו. במלחמות בין מוקדי כוח שונים במחוז פריסלנד לוקחת העיר על עצמה תפקיד של משכינת שלום. בשיא כוחה (1482) נבנה מגדל מרטיני, גאוות העיר. ב 1557 נשרף החלק העליון של המגדל, אשר היה עשוי מעץ, במהלך חגיגות השחרור מהכיבוש הספרדי. מאז מנגן הפעמון במגדל הפעמונים פעמיים בשבוע: בימי השוק - שלישי ושבת. בזמן מלחמת העולם השנייה נהרגו 3300 מתושבי העיר, מתוכם 2800 יהודים. הקהילה היהודית, שמנתה טרם המלחמה כ 3000 איש, נפגעה קשות. העיר ידעה קרבות קשים בהם נהרסה כיכר העיר כמעט לחלוטין. מגדל מרטיני למרבית הפלא לא נפגע. חרונינגן - טיול בעיר העתיקה בואו נצא למסלול הליכה מעגלי ב 10 נקודות מפתח בעיר כולל הערות מודגשות בוורוד לחובבי עיצוב וארכיטקטורה. 1. הפורום Forum בצד המזרחי של כיכר העיר המרכזית נבנה בשנת 2018 מבנה הפורום אשר זכה בפרסי ארכיטקטורה שונים. צוות השופטים באחת מהתחרויות נימק את בחירתו במילים: "הפורום הוא בו בזמן גם מונומנטלי וגם מאפשר אינטימיות. זה מקום שאתה רוצה להיות בו." הפורום הוא מרכז תרבותי-קהילתי רב-פונקציונלי. יש בו ספריה, מרכזי למידה ומפגש, אולמות קולנוע ותיאטרון, מוזיאון ומרפסת עם נוף מרהיב אל העיר העתיקה. ככל שעולים קומה ועוד קומה, מתגלה העיר ברוב הדרה ואתה כאילו נוגע במגדל מרטיני המתנשא מעל בתי העיר. האטריום – חלל עטוף בקירות זכוכית - הוא לב ליבו הוורטיקלי של הפורום המחבר בין חלקיו ושימושיו השונים ומאפשר תחושת תעופה כמעט. העיצוב מרהיב, מסקרן, מזמין, סינרגי. מקווה שהשתכנעתם בכך שביקור בחרונינגן חייב להתחיל בפורום. ואם לא, ממליצה בכל זאת להתחיל את המסלול כאן כי בקומה הקרקע נמצאת נקודת מידע לתיירים ובקומה השלישית מוזיאון הקומיקס. כמו כן, אתם חייבים לחוש את תחושת המעוף שחווים בטיפוס במדרגות הנעות לעבר המרפסת והנוף הנפלא הנשקף ממנה. 2. כיכר העיר Grote Markt כיכר העיר היא מרכז העיר הסטודנטיאלית, תמיד שוקקת חיים. בתי קפה, מסעדות ושוק מעניקים לה את הייחודיות שלה כמו גם המבנים ההיסטוריים בסגנונות בניה שונים. למשל: בית התיאטרון משנת 1929 בנוי בסגנון אר-דקו (מס' 35 השמאלי בשורת הבתים בתמונה) או קיר הבית במס' 38 מן המאה ה 12 (הבית הימני בתמונה). לחובבי אר-דקו, ישנו עוד אלמנט שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת ונמצא מתחת למפלס הכיכר. מדובר במבנה השירותים הציבוריים אליו ניתן לרדת במדרגות הנמצאות בחלק הדרום-מערבי של הכיכר. החלל נקי ונעים לעין. תציצו. 3. כיכר השקילה Waagplein בסמוך לכיכר השוק יש עוד כיכר, קטנה יותר. כיכר השקילה מוקפת מבנים הסטוריים מרשימים: בית השקילה ומשרד הזהב. משרד הזהב נבנה במאה ה 17 כמשכנו של משרד המיסים בסגנון רנסאנסי הולנדי. חפשו את הפסל התלוי של שני אנשים מושיטים ידיים זה אל זה. הפסל שנקרא Making Space הוצב כאן בשנת 1996 כסמל לחשיבות המקום כנקודת מפגש של אנשי העיר. 4. רחוב היהודים Folkingestraat זה היה לב ליבה של השכונה והקהילה היהודית הגדולה שהייתה בעיר טרום מלחמת העולם השנייה. לאורך הרחוב הוטמעו יצירות אומנות המהדהדות את ההסטוריה של הקהילה היהודית וגורלה המר: בתוך הכביש הוטמעה יצירת אומנות המחולקת ל 11 חלקים המתארים את מחזור הירח: מירח מלא עד לירח חדש, מפוסלים בברונזה. בתחילת הרחוב (ממול לבניין בית הכנסת במספר 67) הוטמעה בקיר דלת ברונזה ללא ידית. הדלת הלא נפתחת כאילו מסתירה מאחוריה את העבר היהודי של השכונה. בצידו השמאלי של בית מס' 9 (כנסו אל השביל הצר והביטו למעלה) נכתבה המילה Weggehaald (נלקחו). וכמובן בניין בית הכנסת במס' 66. כבר מאז שנת 1756 עמד במקום בית כנסת. סביב בית הכנסת התפתחה השכונה ובה גם מבני ציבור נוספים כמו בית זקנים ובית ספר. רבים מבני הקהילה היו עניים וגרו בסמטאות השכונה. היו מבני קהילה אשר השתלבו היטב בקהילה הכללית והשפיעו על חיי העיר. כך גם אלטה יאקובס, האשה הראשונה בפקולטה לרפואה אשר הוסמכה כרופאה. אביה, אברהם יאקובס, היה גם הוא רופא ולחם לזכות הנשים להשכלה גבוהה. אחותה של אלטה היתה האשה השניה אשר סיימה לימודים גבוהים בהולנד. אחיהן, לעומת זאת, היה ראש העיר היהודי הראשון בהולנד. לאחר התמחות ועבודה באנגליה חזרה אלטה להולנד והקדישה את חייה לרפואת נשים וילדים באמסטרדם כמו גם לפעילות למען שוויון זכויות לנשים. לאחר הזנחה של שנים (ולאחר שבמקום שכנה מכבסה כימית), נרכש ב 1981 בית הכנסת על ידי עמותת רחוב פולקינג, שופץ והושמש מחדש. כיום משמש בית הכנסת את הקהילה הקטנה שגרה בעיר ומושכר גם לאירועי תרבות. ניתן להיכנס ולקבל סיור מודרך. בית הכנסת נבנה בשנת 1906 בסגנון מורי: קשתות, כיפות, אלמנטים יווניים ושימוש בחומרים מקומיים כמו אריחי קרמיקה צבעונית. (צילם עדי דגן) 5. מוזיאון חרונינגן Groninger Museum מבנה המוזיאון תוכנן על ידי הארכיטקט האיטלקי מנדיני (Alessandro Mendini). המוזיאון מורכב מכמה פביליונים אשר כל אחד מהם עוצב על ידי אדריכל/אומן אחר וביחד הם מהווים מכלול שלם הגדול מסך חלקיו. בין המעצבים אשר נתנו את חותמם על המוזיאון: פיליפ סטארק, מישל דה לוצי וקופ הימלבלו. המוזיאון בנוי משלושה חללים גדולים – פאביליונים – מקושרים באמצעות מעברים. גשר הולכי הרגל מעל התעלה מהווה חלק בלתי נפרד מהמכלול כמו גם השער הכחול המוביל מתחנת הרכבת אל הגשר וממנו הלאה אל העיר. גשר ההרמה מסתיר יצירת אומנות. אם תמתינו לרגע בו הגשר מורם (כאשר אוניה עוברת תחתיו) תוכלו לראות את יצירת האומנות שנמצאת בצדו התחתון. האומן הבלגי Wim Delvoye צייר ריבועי קומיקס בהשראת אריחי דלפט מן המאה ה 17 המרמזים לאוסף המוזיאון. יש לעמוד בצד המוביל לכיוון העיר כדי לראות את הציור. 6. תחנת הרכבת תחנת הרכבת בעיר משנת 1896 נחשבת לאחת היפות בהולנד. היא נבנתה בסגנון אר-דקו משולב באלמנטים רנסאנסיים. קחו את הזמן, הכנסו, הרימו עיניים, שבו רגע להנות מכל היופי המרהיב הזה. כאשר אתם יוצאים משלוות המאה ה 19, רדו לחניון האופניים שנמצא מתחת לתחנה. כאן תלויה יצירת אומנות שתיקח אתכם ישירות חזרה לכאן ועכשיו. כדור שלג הפוך ובתוכו רפליקה של תחנה הרכבת ממנה יצאתם זה עתה. חיבור מעניין בין אז להיום. 7. התעלה A התעלה המרכזית בעיר נקראת A. הצד האחד נקרא Hoge der A (הצד המזרחי) והשני Lage der A (הצד המערבי). הצד המזרחי, הגבוה, שימש לעגינת ספינות ופריקתן בזמן שהמים בתעלה היו גבוהים והצד הנמוך בזמן שהמים היו נמוכים. זאת כמובן טרם בניית סכר שאפשר שליטה בגובה פני המים בתעלה. לאורך התעלה בתי מידות ומחסנים עתיקים שהפכו לבתי מגורים. 8. שכונת הזונות רובע A הוא אחד היפים בעיר העתיקה. סמטאות ובתים עתיקים אשר שימשו במשך שנים ארוכות את נשות השעשועים של העיר. לא מפתיע בהתחשב בכך שהרובע נמצא מאחורי הנמל הצפוני. פסלה של אנה וונזל Anne Wenzel מהווה אות של כבוד ושומר על זכרון אותן נשים נשכחות שגרו ועבדו כאן. 9. בניין האוניברסיטה האוניברסיטה נבנתה בשנת 1614 כבית ספר לכמרים והיא הוותיקה בהולנד אחרי האוניברסיטה בליידן. המבנה הנוכחי הוא השלישי במספר ונבנה בתחילת המאה הקודמת. 10. מגדל מרטיני מגדל מרטיני אשר נבנה ב 1482 מכונה בפי תושבי העיר "הזקן האפור". שמו ניתן לו על שם כנסיית מרטיני הסמוכה ועל שמו של סנט מרטינוס, הקדוש המגן על העיר חרונינגן. אגדות רבות סופרו על מגדל מרטיני ואני אספר את האיומה מכולן - האגדה על יוצר השעונים העיוור. ראשי העיר חרונינגן גילו לתדהמתם שמגדל הדום באוטרכט מעט יותר גבוה מהמגדל שלהם. חדורי גאווה הם חיפשו דרך להעצים את חשיבותו של הזקן האפור שלהם. בעיר התהלכה שמועה על יוצר שעונים מדהים וכך התקבלה ההחלטה. ראשי העיר איתרו אותו וביקשו ממנו להתקין על המגדל את השעון הכי נפלא שיש. יוצר השעונים עבד לבדו במשך שנה שלמה ולבסוף התקין שעון מיוחד במינו - כל רבע שעה השעון מצלצל ואז יוצאת דמות מן האבנגליון, כל פעם מכיוון אחר של המגדל. ראשי העיר שמחו מאד לראות את הפלא אלא שסכום הכסף אותו ביקש יוצר השעונים היה עצום. מה עשו? לקחו אותו במרמה למרתף, עקרו את עיניו, כרתו את לשונו כדי שלא יוכל לספר דבר וזרקו אותו מחוץ לשערי העיר. כך הפך מגדל מרטיני למגדל הכי מפואר בהולנד ותושבי העיר היו גאים מאין כמותם. כעבור שנים רבות הבחינו אנשי העיר בקבצן עיוור יושב למרגלות המגדל. כמה אנשים נחמדים נגשו לדבר עמו והסתבר להם שזהו יוצר השעונים, האיש אשר התקין את השעון המופלא בראש המגדל האהוב עליהם. אלא מה, יוצר השעונים העיוור טען שהשעון אינו עובד כראוי והביע את רצונו לתקנו. אנשי העיר אפשרו לו לעלות למעלה ולבצע את המלאכה. שעות רבות עברו ופתאום נשמע מלמעלה רעש אדיר של מתכת מכה במתכת. כאשר הגיעו לראש המגדל הזריזים באנשי העיר, הם גילו שעון הרוס, שעון שלא יוכל יותר לצלצל ולפאר את המגדל שלהם. ניתן לטפס לראש המגדל. יש לרכוש כרטיסים בנקודת המידע לתיירים בבניין הפורום, לטפס שלוש מאות מדרגות לגובה של 97 מטרים ואז תוכלו לעמוד ממש מול השעון מן האגדה. בונוס לחובבי ארכיטקטורה במרחק עשר דקות נסיעה ממרכז העיר, בחלק הצפון-מערבי של העיר, תמצאו את נמל Reitdiep haven וסביבו "השכונה הסקנדינבית". על הדרך הימית העתיקה בין הים הצפוני לאזור פריסלנד הוקמה בשנת 2001 שכונה בהשראת כפרי ארצות הצפון. שכונת הבתים על המים מאופיינת בצבעוניות עזה, השתקפויות מרהיבות ותחושת טבע בעיר. חניה ועוד כמה הצעות במרכז העיר מספר חניונים בתשלום. אני תמיד בוחרת בחניון מרוחק מעט ממרכז העיר. ההליכה אל המרכז חושפת עוד שכונה, עוד אזור, עוד טפח פחות גלוי של העיר. אם תחנו בחניון Circus למשל תעברו דרך שכונת Ebbing היפה לכיוון העיר. בדרך תוכלו לבקר גם בגני Prinsenhof טירתו של נציג הבישופ משנת 1040. הגן היפה עוצב בשנת 1626 בסגנון רינסאנסי עם חלקים שונים: גינת ורדים, גינת תבלינים ועוד. הטירה משמשת כיום כבית מלון ויש בה גם בית קפה. הנה שער הגן עם שעון חול משנת 1731 ומעליו כתובת בלטינית: "העבר איננו, העתיד אינו בטוח, ההווה מתעתע. דאג לא לבזבז את זמנך". בדרך חזרה תוכלו לאכול במסעדת פלורנטין שהוקמה בהשראת, כן כן, שכונת פלורנטין בתל אביב. למבקרים בשכונה הסקנדינבית, חניה חינם ליד הסופר jumbo . במקום גם מאפיה עם מאפים ללא גלוטן מצויינים. אהבתם את חרונינגן ומתכננים ביקור באזור? ממליצה לכם בחום לבקר גם בכפרים היפים של חרונינגן. מחפשים מקום מיוחד ללון בו? אני ממליצה בחום על אחוזת Westerlee. מלון בוטיק בכפר קטן ופסטורלי עם גינת עצי תפוח ובריכה. חדרי המלון מפנקים ומעוצבים בטוב טעם בסגנון קלאסי עם אלמנטים מקוריים של תחילת המאה. המלון ממוקם במרחק של כעשרים דקות נסיעה מהעיר חרונינגן וממנו ניתן להגיע בקלות לכפרים היפים, לחוף הים ולערי המבצר בסביבה (פוסט על ערי המבצר מתוכנן). מוזמנים לכתוב לי בתגובות אם תרצו עוד מידע על המלון. המלצות לבתי מלון בעיר עצמה מלון The student Hotel ממוקם במרכז העיר עם אווירה צעירה ודינמית. מלון NH Groningen Hotel De Ville ממוקם ליד האוניברסיטה. מלון Boutique Hotel De Doelen מול מגדל מרטיני. מעוניינים לקבל ממני עוד ממתקים הולנדיים כאלה? מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל ממני מדי פעם ד"ש במייל.

"לא קורה דבר מעל חרונינגן" נוהגים לומר אנשי מחוז חרונינגן בגאווה ומתכוונים לא רק לעובדה הגיאוגרפית שחרונינגן היא הפרובינציה הצפונית ביותר בהולנד אלא גם לכך שהיא לדעתם הכי טובה ומיוחדה. כבר שנים שאני שומעת את הביטוי הזה Er gaat niets boven Groningen (לא קורה דבר מעל לחרונינגן) והנה הגיע הזמן לבדוק הכצעקתה. יצאתי לשלושה ימים בצפון הולנד – יום אחד בעיר חרונינגן עצמה, יום אחד בכפרים בסביבתה ויום אחד במחוז דרנטה הסמוך. שלושה ימים ושלושה פוסטים כי מסתבר שדווקא הרבה מאד קורה שם למעלה. האושר נשאר על הגבעה האזור שנמצא צפון-מערבית לעיר חרונינגן, בין העיר לבין מחוז פריסלנד, נקרא ארץ הבוץ Waddenland. מימים ימימה זהו אזור ביצתי משובץ בכפרים קטנטנים. החיים כאן הצריכו מידה של אומץ ועקשות במלחמה התמידית במים שתמיד איימו להציף. ללא סכרים כלל, היתה לטבע יד חופשית. גאות ושפל קבעו את חייהם של המקומיים אשר בנחישות רבה התאימו את האזור להתיישבות ולחקלאות. תילי עפר שימשו בסיס להתיישבויות קטנות והורחבו כדי לבנות עליהם עוד. גבעת חול קטנה בולטת מעל פני שהטח הביצתיים איפשרה הגנה יחסית מפני המים והרטיבות וכך ברבים מישובים אלה הוקמה כנסיה בראש הגבעה אשר היוותה את מרכז הכפר. כך נטבע הביטוי השגור בפי המקומיים: האושר נשאר על הגבעה. פני השטח המישוריים באזור זה מאופיינים בנחלים קטנים ותעלות צרות החורצים את האזור לאורכו ולרוחבו. שייט בסירה קטנה יכול להיות חוויה מיוחדת בימי הקיץ. גם ביקור באחת הטירות באזור יכול להיות מעניין. הטירות משמשות כמוזיאונים המלמדים על התרבות המקומית במאתיים השנים האחרונות. ביקור בכמה מן הכפרים המיוחדים האלה מבטיח לכם יום מעניין ורגוע. השקט כאן מספר אולי יותר מהכל את סיפורו של המחוז המעניין הזה. בואו איתי לשניים מכפרי התל האלה ותקבלו בונוס – עיר קטנה יפיפה. ווינסום Winsum הכפר, שראשיתו כבר במאה ה 4 לפנה"ס, הפך לעיר מסחר חשובה בקבלו זכויות של עיר בשנת 1057. תהפוכות רבות עברו על העיר כאשר זכויות המסחר שלה נפלו בידי העיר השכנה חרונינגן אשר חששה מפגיעה במעמדה ובחרה את צד הכובש הספרדי במלחמת שמונים השנה. במרכז הכפר עוברת תעלה Winsumdiep אשר נחפרה בין העיר הצפונית Delfzijl לווינסום כבר לפני השנה 1000. התעלה שימשה כדרך מעבר (שייט בים היה מסוכן) וכאמצעי לשליטה בגובה פני המים לצרכי עיבוד הקרקע. פעם הפרידה התעלה בין שני כפרים: ווינסום ואוברחום. כיום מהווים השניים כפר אחד אשר את שני חלקיו מחברים מספר גשרים. הגשר המרכזי Boogbrug נבנה ב 1808. עד אז חיבר בין שני הכפרים גשר עץ שהיה ניתן להרמה. בזמן מלחמת העולם השניה הופצצו כל הגשרים באזור מתוך מטרה (שלא צלחה) להאט את התקדמות הנאצים ובשנת 1941 נבנה הגשר מחדש. מה לראות ניתן לחנות במרכז הכפר ולהתחיל את היום בקפה על שפת התעלה ממש מול הגשר היפה. מכאן נחצה את התעלה על פני הגשר לכיוון הכפר אוברחום. יש כאן כנסיה מן המאה ה 13, שביל עתיק שמקיף את התל המקורי Ossengang, ובית הכנסת מ 1879. נחזור לווינסום דרך הגשר השני – גשר הינבר Jeneverbrug – אשר חייב את שמו לאהבתם של ההולנדים למשקה הפופולרי ינבר (מקורו של הג'ין האנגלי). לפי הנוהג המקומי לא יאה היה לשתות אלכוהול בכפר שלך ולכן נהגו אנשי שני הכפרים לחצות את הגשר וללכת לשתות בכפר השכן. דרומית לגשר נבקר בכנסיית המגדל Torenkerk מהמאה ה 11. בשונה מרוב כפרי הסביבה, הכנסיה אינה ממוקמת במרכז התל. לא לגמרי ברור מדוע. מגדל הכנסיה נבנה במאה ה 17 והוא ייחודי בשל גרם המדרגות החיצוני ודלת המובילה לתוך המגדל. גם הסיבה לקיומן של מדרגות אלה אינה ידועה. יש הסוברים שהחלל מאחורי הדלת שימש כמקום מחבוא בזמני חרום. סברה אחרת אומרת שבזמן מלחמת שמונים השנה נעשה שימוש במגדל הכנסיה כבמגדל תצפית והכניסה לחדר התצפית נעשתה מבחוץ. ממול לכנסיה ניצבת טחנת הרוח 'החברות'. הטחנה מקורה בכפר שכן והועברה לכאן בשנת 1801. הטחנה השניה, טחנת הכוכב, ניצבת במקום הכי גבוה בכפר. במקום הזה עמדה טחנת רוח כבר בשנת 1628. טחנת הכוכב נבנתה ב 1851. הנה הגענו חזרה לכיכר המרכזית. סביב סביב בתים הסטוריים כמו הספריה שבמקור שימשה כבית ספר משנת 1882, אכסניית הקרפיון הזהוב מן המאה ה 17 וקצת בהמשך קפה J&A שהיה כבר במאה ה 16 גם אכסניה. אין לשכוח שהכפר הוכרז השנה (2020) לכפר הכי יפה בהולנד! אם הוא באמת הכפר הכי יפה אינני בטוחה אבל אם אתם בסביבה תנו קפיצה ותחליטו בעצמכם. Niehove ניהובה גם הכפר ניהובה הוכרז לפני שנתיים לכפר היפה ביותר ודווקא עם ההכרזה הזו אני מסכימה. אחד הכפרים הקטנים בהולנד עם רק 135 תושבים וכמאה בתים ועם תבנית אופיינית לכפרי-גבעה באזור הזה. פני הכפר לא השתנו מזה מאות בשנים – במרכז הכפר, בחלק הגבוה שלו (מן הקרקע לא ממש מבחינים בהבדלי הגובה) הכנסיה ומסביבה, בשני מעגלים מושלמים, בתי הכפר. הכנסיה מן המאה ה 13 היתה עד לשנת 1830 מוקפת בחפיר, אשר דאג לכך שרוחות המתים ישארו בסמוך לכנסיה ולא "יטיילו" בכפר. הכנסיה הקטנה היתה ריקה ללא ספסלים. המאמינים התפללו בעמידה, גברים בצד אחד ונשים בצד השני. הכנסיה היתה מבנה האבן היחידי בכפר עד המאה ה 16. באלף הראשונה לספירה היה הכפר למעשה אי קטן בתוך אזור שכולו מים. בשנת 1500 נבנה סביבו סכר ונסללה דרך לאזור היבש. למרות שהיה קטן ומבודד קיבל הכפר מעמד של מקום בו נערכו ישיבות בית המשפט האזורי החל מן המאה ה 11 עם הפסקה לטובת הכפר השכן. מכאן גם שמו של הכפר ני=ניו=חדש + הובה=הוף=חצר במשמעות מקום התכנסות. מה לראות הכנסיה משמשת כמרכז מבקרים קטן עם תצוגה של תמונות מחיי הכפר במאות קודמות. סיבוב סביב הכנסיה ועוד אחד במעגל החיצוני או לפחות חלק ממנו וסיימנו ביקור של כשעה בכפר החמוד, הנינוח והשקט. אפינגדאם Appingedam העיר אפינגדאם נמצאת מעט מזרחית לכפרים האלה אבל בהחלט שווה ביקור. זוהי עיר מן המאה ה 12 על גדותיו של נהר הדלף Delf צפונית לעיר חרונינגן. היישוב התפתח כנראה סביב סכר (דאם) שנבנה על הנהר ואשר איפשר גישה ישירה לים ובשל זאת סחר עם ארצות וערים שכנות. היישוב הפך למרכז סחר אזורי ואף למרכז שלטוני. בימי הביניים היתה העיר שייכת למחוז פריסלנד והשפה המדוברת בה היתה פריזית. כאשר הושלמה בנייתה של תעלת איימס (המחברת את חרונינגן לדלפזייל ולים הצפוני) בשנת 1876 נתמעטה תנועת הסירות על נהר הדלף ובא הקץ למעמדה המסחרי של העיר. במרכז העיר עובר נהר הדלף ומשני צידיו בתי העיר העתיקים. זהו החלק העתיק של העיר. החלק החדש נבנה סביב הנמל. פרויקט "הזוגות המתנשקים" נועד ליצור גשר סמלי בין שני חלקי העיר. הפסלת נטשה בנינק פיסלה חמישה זוגות מתושבי העיר בגילאים 4 עד 90 והציבה אותם בין שני חלקי העיר. האטרקציה העיקרית בעיר היא "המטבחים התלויים". הבתים לאורך התעלה היו למעשה מחסנים ששימשו לאחסון סחורות בעיר שהיתה בימי הביניים עיר נמל משגשגת ושוקקת. כאשר לא היה יותר צורך במחסנים אלא דווקא בבתי מגורים הפכו את המחסנים לבתים. בשל מחסור במקום, הורחבו הבתים ונוספו להם מטבחים תלויים מעל המים. מומלץ לשכור סירה בנמל, לשייט בעיר ולראות את המטבחים התלויים גם מלמטה, מהמים. מה לראות בית העיריה משנת 1630 כנסיית ניקולא מן המאה ה 13 מוזיאון מולמן מוזיאון העיר בית הכנסת משנת 1801 (Broerstraat 6, Appingedam) מוזיאון חדר הכסף אלה היו שני כפרי-גבעה ועיר אחת יפה במחוז חרונינגן. שני כפרים שזכו בתואר "הכפר היפה ביותר" ועיר אחת קטנה שיכולה בקלות להתחרות על התואר. תחרות כזאת יש בה אלמנט מסחרי ושיווקי ובעיקר - תיירותי. הכפרים הקטנים האלה אינם ערוכים לקליטת מסות של תיירים ובביקורי בווינסום הדבר היה מורגש. שני בתי הקפה במרכז הכפר היו עמוסים וניכר היה כי תושבי המקום אינם מורגלים במבקרים כה רבים. האם לבקר במקום שהוכרז על ידי גורם תיירותי זה או אחר כהכי יפה? אין ספק שלא הייתי שומעת על הכפרים האלה אילולא היו זוכים בתואר הזה. אני שמחה ששמעתי עליהם ושזכיתי לראות עוד פיסת היסטוריה מעניינת. האם תסעו למקום רק בגלל שזכה בתואר שכזה? אשמח לשמוע בתגובות. אם אתםן כבר בסביבה, אני ממליצה לנסוע למרכז ההצלה לכלבי ים עליו כתבתי כאן. על העיר חרונינגן עצמה, מסלול טיול בין עשר הנקודות החשובות בעיר ובונוס לחובבי.ות ארכיטקטורה, תקראו כאן. מעונייניםות לקבל ממני עוד ממתקים הולנדיים כאלה? הירשמו לרשימת התפוצה שלי וקבלו ממני מדי פעם ד"ש במייל.

אני אוהבת ערי האנזה הולנדיות. הנה, אמרתי את זה. לפני כשנתיים למדתי על כך שגם ערים הולנדיות היו שייכות לברית ערי ההאנזה, שראשיתה בגרמניה כבר במאה ה 12, ומאז שמתי לי למטרה לראות ולחקור כמה שיותר ערים כאלה. במהלך המאות היו כעשרים ערים הולנדיות שהשתייכו לברית למשך תקופות שונות. כיום נהוג לדבר על תשע ערי האנזה המרוכזות כולן לאורך נהר האייסל ובסביבתו: קמפן, אלבורח, הארדווייק, דוונטר, זוטפן, דוסבורח, האסלט, זוולה והאטם . בשש מהן כבר ביקרתי ואף כתבתי עליהן באופן נרחב גם בבלוג שלי וגם בעיתון גלובס. האחרונה בינתיים היא העיר זוולה בה ביקרתי פעמיים. פעם אחת ביום גשום ואפרורי, ביקור שהשאיר טעם של עוד אבל לא הספיק לכדי כתיבת פוסט. הביקור השני הביא עמו גם מזג אוויר מושלם וגם את המילים הנכונות ואת הפוסט הזה. זוולה – עיר האנזה זוולה היא בירת מחוז אובראייסל בצפון מזרח הולנד. היא נבנתה על מפגש הנהרות ה – אה (Aa) והפכט (Vecht) ומחוברת לנהר האייסל ולימת האייסל (בעבר, הים הצפוני) בזכות תעלת האייסל. העיר נוסדה בימי הביניים על גבעת חול בדלתת נהר האייסל. המקום היה מיושב כבר בתקופת האבן ולאחרונה נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת הברונזה, אשר מעידים על כך שהמקום היה נוח להתיישבות כבר אז – גבעת חול בתוך אזור שכולו ביצה. במאה ה 15 השתייכה זוולה לברית ערי ההאנזה ויש האומרים שאף לפני כן היו לה קשרי מסחר ערים עם הברית, סחרה עם ארצות הים הבלטי, אנגליה ועוד (גם טרם השתייכותה לברית ההאנזה), שגשגה כלכלית והשיגה מעמד ניכר לא מעט בזכות גאוות תושביה ועמידתם על זכויותיהם. זוולה, כיום עיר שוקקת, עיר סטודנטיאלית עם עבר של אנשי רוח מחד ואנשי מעש מאידך, עם אווירה עכשווית ורוח ימי ביניימית אותה תפגשו בביקור בשער העיר, במסעדת הספריה, בשרידי חומת העיר ובהמוני הבתים ההיסטוריים בכל פינה בעיר. הצטרפו אלי לטיול בזוולה; עיר של ספרים, סיפורים וסוכריות. זוולה – עיר של אנשי ספר בשנת 1230 קיבלה זוולה זכויות של עיר ובשנת 1407 התקבלה כחברה בברית ערי ההאנזה. את התקופה הזאת נהוג לכנות תור הזהב של העיר זוולה כמו גם של כל ערי ההאנזה האחרות. באותה תקופה התפתחה בהולנד תנועת ה Moderne Devotie שנתנה מענה לחוסר שביעות הרצון של האנשים מהנעשה בכנסיה הקתולית. התנועה החדשה דגלה בחופש האמונה ובאחריות האישית של כל מאמין להגיע לקדושת הנשמה שלו. התנועה ראתה בהקניית חינוך והשכלה כלי חשוב להעברת ערכיה. יוהאנס סלה, תושב העיר, פדגוג מפורסם וחברו של מייסד תנועת הדבוצי, חירט חרוטה, ייסד בזוולה את בית הספר הלטיני והפיח רוח חדשנית בכל הנוגע להשכלה בעיר זוולה, בהולנד כולה ואחר כך גם באירופה. לכן גם לא מפתיע הדבר שהעיר מלאה בחנויות ספרים. אחת הגדולות והמרהיבות היא החנות שנמצאת בתוך כנסיה מן המאה ה 15 ונקראת wanders in de Broeoren. מבנה כנסייתי וספרים זה שילוב מיוחד המקנה למקום אווירה כמעט מקודשת. תענוג אמיתי להסתובב בין הספרים, לעלות קומה אחר קומה וכמעט לנגוע בציורי הקיר היפים. זוולה – עיר של סיפורים אנשי זוולה אוהבים לספר מעשיות. ליקטתי כמה מן המעשיות שיכולות להעיד על אופיים העיקש והלוחמני משהו של תושבי העיר. המעשיה המפורסמת ביותר נסובה סביב הכינוי של תושבי העיר - "אצבעות כחולות". הסיפור קשור למגדל פעמונים שקרס ולמכירת אחד הפעמונים לאנשי העיר הסמוכה. יש שם את כל האלמנטים להתהוותו של סיפור מוצלח - כסף, תחרות וקנאה. מסופר על יריבות ארוכת שנים בין אנשי העיר זוולה לאנשי העיר קמפן. כאשר קרס מגדל הפעמונים בעיר רצו אנשי זוולה למכור את הפעמון הגדול לאנשי קמפן שחשקו בו מאד. לדעתם של אנשי קמפן הסכום שנדרש היה גבוה מדי. מה עשו? שילמו בערימה ענקית של מטבעות קטנים וכך נאלצו אנשי זוולה לספור את המטבעות במשך ימים ארוכים עד שאצבעותיהם הפכו כחולות כצבע המתכת. האמת ההיסטורית כנראה קצת אחרת וקשורה להפרת שבועה שנתנו תושבי העיר לבישופ. מאז הפך הכינוי לשם אהוב על הזוולנרים והם נושאים אותו בגאון. גם הסיפור על קורטה יאן (יאן הקצרה) שהפך לשיר ילדים פופולרי מקורו בעיר זוולה. כאן ברחוב De Kromme Jak הציורי בסמוך לשער, העיר גרה יאן, אשה פשוטה וענייה. כנראה עבדה בניקיון שירותי העיר ואהבה מאד אלכוהול ויש גם הסוברים שעבדה בזנות. היא נהגה ללבוש ז'קט קצר (Jak=ז'קט) ומכאן שם הרחוב. בשיר הילדים הישן נושן שרים על המעיל הקצר שלה, על זה שהייתה חולה כל הימים פרט ליום ראשון. בחלק מן הגרסאות של השיר מוזכר חבר שבא לבקרה ביום זה ובגרסאות אחרות מדובר בכומר. הגרסה הילדית מספרת על יאן שחולה כל הימים פרט ליום ראשון. ביום ראשון היא הולכת בשמחה רבה לכנסיה. אני מניחה שרוב ילדי הולנד לא יודעים מה מקור השיר התמים הזה. הקשיבו לגרסה המודרנית של השיר עם לחן מוכר ביותר. ויש גם את הסיפור על הכלב שכנראה נשרף בשריפת מגדל הכנסיה בשנת 1669 ומונצח בתבליט קיר. יש המספרים שהכלב יצא מתוך ההריסות שלוש עשרה שנים לאחר מכן. מעניין שהבית קיבל את שמו – הכלבלב – כבר בשנת 1665, ארבע שנים לפני השריפה. ואחרון חביב הוא עוד סיפור על בגידה והשלכותיה. מאחד מקירות הגשר יוצאת יד ברזל ובכפה להבת אש. הנה סיפור היד: אנשי העיר זוולה ידעו מלחמות רבות ולא נרתעו מלעמוד על שלהם. מסופר על האציל קארל ואן חרלה שרצה לכבוש את העיר זוולה בשנת 1524. איש אחד מתושבי העיר הבטיח לו שתמורת תשלום הוגן הוא יאפשר לו מעבר על הגשר הנפתח בשער העיר. התוכנית התגלתה לאנשי העיר והם הצליחו לסכלה ולתפוס את האציל כשבוי. לאחר שהאציל שוחרר הגיע אליו אותו אדם ודרש את שכרו. האציל, אשר ישב בניחותא להתחמם מאש האח הבוערת, הורה לו להתקרב ולפרוש את כף ידו. או אז הוציא האציל פחם בוער מן האש וזרק אותה על כף ידו של המסכן. לזכר אותו מעשה הוצב פסלון על הגשר: כף יד עם להבה שיוצאת מהקיר. זוולה – עיר של סוכריות בחנות הממתקים Zwolse Balletjeshuis מיוצרים 'כדורי זוולה' לפי מתכון ישן מאז 1845. במקום הזה היתה ממוקמת חנות תבלינים כבר בשנת 1685 ועיצובה נשאר אותנטי. אז מה הם כדורי זוולה? כדורי זוולה יוצרו מבצק סוכר המבוסס על קנה סוכר ושימשו אז כאמצעי להמתקת קפה ותה. רק שנים רבות לאחר מכן החלו לגדל בהולנד סלק סוכר ולייצר ממנו את הסוכר המודרני. כיום כדורי זוולה מיוצרים כסוכריות בטעמים שונים. גם טעמים 'מסורתיים' כמו קינמון ומוקה וגם טעמי פירות עכשוויים. בחנות תוכלו לקנות עוד סוגים רבים של ממתקים הולנדיים של פעם. זוולה - נקודות עניין בעיר העתיקה שער העיר Sassenpoort סמלה של העיר זוולה בגובה 45 מטרים נבנה בשנים 1409-1406 ומעיד על עושרה של העיר באותה עת. העיר היתה מוקפת בחומה ובה שבעה שערים. כל השערים, פרט לזה, נהרסו בשנים 1849-1829. השער מילא מספר תפקידים באותה תקופה: תחנת מכס, בית סוהר (בשנים 1739-1612), הגנה על העיר וארכיון העיר (1977-1897). בימי רביעי ושבת ניתן לטפס ולהגיע לקומה השלישית של השער שם ניתן לראות את מתקני השעון משנת 1732 שעדיין מצלצל כל רבע שעה, את דלתות העץ העבות וכמובן נוף העיר מבעד לחלונות הצרים. ברצפת הקומה השניה ניתן לראות שלושה פתחים ששימשו לשפיכת נוזל חם על האויב שחדר לתחום השער. בית הכנסת בית הכנסת נבנה בשנת 1898 והיה המבנה השלישי אשר שימש כבית כנסת בעיר. הראשון היה מבנה הספריה הצמוד לכנסיית ברורן, המאכסנת כיום את חנות הספרים הידועה. המבנה השני היה במקום הזה ממש אך נהרס בשריפה ולאחר מכן נבנה בית הכנסת המרשים הזה. חומת העיר והמגדלים העיר היתה מוקפת בחומה ובה שבעה שערים אשר נבנו במאה ה 15. צאו מעבר לחומת העיר מעבר לתעלה ותוכלו לקבל מראה מושלם של חומת העיר העתיקה ומגדליה. ניתן לטפס על אחד ממגדלי החומה: pelsertoren . כיכר העיר המרכזית במקום ניצבת כנסיית סנט-מיכאל כבר מאז 1040. המלאך מיכאל שומר על העיר בדמות פסלון הנעוץ בראש הכנסיה והפסל החדש משנת 2010 של האומן הרמן לאמרס. הפסל שנקרא "מלאך הזכוכית" נוצר משכבות שכבות של זכוכית ירקרקה ומתאר באופן ריאליסטי משהו את המלאך מיכאל, פטרונה של העיר, המגן על הטוב בפני הרע. מוזיאון פונדצי התצוגה הקבועה של המוזיאון מכילה עבודות של טורנר, ואן גוך, מונדריאן, קארל אפל ועוד. מעניין גם גן הפסלים של טירת Kasteel het Nijenhuis השייכת גם היא למוזיאון. אך מסקרן אפילו יותר (לפחות אותי) הוא המבנה עצמו. החלק התחתון של המוזיאון נמצא בארמון בית המשפט, מבנה בסגנון נאו-קלאסי מרשים. בשנת 2012 הורחב המוזיאון וקיבל תוספת בצורת ביצה. האריכטקט הוברט יאן הנקט Jubert Jan Henket כינה את התוספת בשם "הענן" ועיטר אותה ב 55 אלף אריחי קרמיקה המנצנצים באור השמש. מסעדת 3 כוכבים ומלון "הספריה" מסעדת הספריה נקראת על שם בניין המנזר שימש גם כספריה בו היא שכנה בעבר. כיום שוכנת בבניין יפיפה אשר שימש כבית הסוהר לנשים עד לשנת 2004. הרחוב המרכזי diezestraat רחוב החנויות, משובץ בשכיות חמדה ארכיטקטוניות בסגנונות שונים מתקופות שונות. שוק החלב de melkmarket כאן ממש, מתחת לרגליים, זורם נהר האה Aa. אם תמשיכו עד לסופו של הרחוב תראו את מי הנהר זורמים. כאן נפתח בחודשי הקיץ חוף עירוני ובית קפה פופ-אפ עם אווירה קיצית והופעות. כיכר rodetorenplein בסוף שוק החלב, על גדותיו של הנהר, נמצא אחד האזורים העתיקים של העיר – הגדה בה עגנו וממנה יצאו אוניות הסוחר לכל קצוות תבל. גם כאן בהמשך ברחוב waterstraat ניתן לראות שרידי חומת העיר בצד הצפוני שלה. זוולה - היכן לחנות בימי שבת ניתן לחנות בחינם בחניון בית הפרובינציה בשעות 18.00-8.30 ובימי חמישי בערב בשעות 22.00-18.00. כתובת: de Luttenbergstraat 2. חניה בחינם במרחק של כעשר דקות הליכה מהעיר העתיקה ניתן למצוא ברחוב Kamperweg הגובל במחסן יד שניה Stichting Kringloop Zwolle. מה לראות בסביבה עיר האנזה קטנה ומקסימה – האטם. לילדים בגילאי 14-2: פארק דינוזאורים Dino land. עוד רעיונות לטיולים בצפון-מזרח הולנד תמצאו כאן. מקווה שהתאהבתם כמוני בעיר החיננית הזאת ושהפוסט שלי יגרום לכם לצאת ולגלות עוד ערי האנזה הולנדיות. אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים לקבל ממני מדי פעם עדכונים על פוסטים חדשים, אתם מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה שלי כאן או בקוביה בתחתית הדף.

טירות מימי הביניים, בתי כבוד ועוד הימים הם ימי קורונה, שבועות ראשונים של סגר אינטליגנטי בהולנד, הסתגלות מהוססת לשגרה החדשה. לאט לאט חודרת ההבנה שדברים ישתנו ושאנו נצטרך להתאים עצמנו למציאות חדשה של ריחוק חברתי, רחובות שוממים ושינויים בלתי צפויים. בתוך אי הוודאות הזאת אני מחליטה להתאים גם את אופי הטיולים הפרטיים שלי בהולנד ולצאת לטיולי יום קצרים במרחק של לכל היותר שעת נסיעה מהבית. אחת הסיבות העיקריות היא הצורך להיות בקרבה יחסית לחדר שירותים נקי, כי מה לעשות הגיל עושה את שלו... כשאני נכנסת בשער העתיק של העיר האטם בצפון-מזרח הולנד באחד מטיולי הקורונה שלי אני מבינה שעניין השירותים מטריד עוד אנשים, שזה נושא ברומו של עולם. למעלה, על שער העיר, מישהו הציב פסל של איש הכורע לעשות את צרכיו. ככה בלי להתבייש במקום הכי חשוב בעיר, מכנסיו מופשלים הוא כורע לקראת השחרור המיוחל. האיש הכורע הזכיר לי ענייני כבוד במקומות אחרים בהולנד: תעלות דן-בוש ששימשו כתעלות ביוב והפיצו את ריחן בכל העיר, השירותים המפוארים בבית מידות בדורדרכט, שירותי הפלונס בטירת מאודן ועוד. כך נבט הרעיון לכתיבת הפוסט הזה – טירות מימי הביניים, בתי כבוד ועוד. הסטוריה של השירותים על קצה האסלה כבר בעת העתיקה היו שירותים ציבוריים, מערכות ביוב ובתי מרחץ משותפים. בית השימוש העתיק ביותר נמצא בפקיסטן ומתוארך לשנת 2600 לפני הספירה. באירופה ישנם שרידים אפילו עתיקים יותר של חדרי שירותים ומערכת ביוב באי הסקוטי Orkney . הרומאים הביאו את תכנון ויישום מערכות המים והביוב לדרגת אומנות ובנו בתי מרחץ וחדרי שירותים משותפים בערים שלהם. כאלה ניתן לראות גם בארץ, למשל בבית שאן. חדרי השירותים האלה היו מיועדים לעשירי העיר. העניים עשו צרכיהם בטבע. בימי הביניים כבר לא נעשה שימוש במערכות המתוחכמות של הרומאים ואלה הוזנחו. במקומם שימשו התעלות והנהרות תחליף למערכת הביוב. מעמדות נמוכים השתמשו בדליים ובסירי לילה שאותם רוקנו היישר לרחוב. בבתי עשירים נבנו בתי כסא שבלטו החוצה מעבר לקיר הבית. הפסולת נפלה אל הרחוב או במקרה של סירי לילה נשפכה היישר למקור המים הקרוב, שפעמים רבות שימש גם כמקור למי שתייה ורחצה. "שירותים עם ניאגרה הומצאו רק בשנת 1596, ע"י סר ג'ון הרינגטון, אציל ובן סנדקות של המלכה אליזבת הראשונה. אבל זה כל כך הרעיש שהמלכה פחדה להשתמש בהם." כותבת אורלי גונן כאן. בהולנד, עד המאה ה 19, היתה כרכרת הצואה (Strontkar) ברחובות העיר מראה שגור. כל יום היה עובר רכב הצואה אליו היו משליכות עקרות הבית את 'תוצרי' היום הקודם. רק לאחר שפרצה מגפת הכולירה הוחלט על פיתוח מערכות ביוב עירוניות. שירותי 'פלונס' - בול-פגיעה בטירה בואו נחזור שוב לימי הביניים ונבקר בטירה דמיונית. הטירה נבנתה על ידי אציל מקומי ונועדה להגן ולשמר את כוחה של האליטה. עם זאת, היא חסרה כל סממן של מותרות כמו מים זורמים ושירותים והיתה קשה לחימום בשל החללים והחלונות הגדולים וחרכי הירי הרבים. יתרון אחד משמעותי היה לה לטירה והוא החפיר. נכון שמטרתו היתה להגן על הטירה אבל הוא שימש גם כאמצעי להכלת הפלונס. פלונס = צליל פגיעת הצרכים במי התעלה או החפיר. למותר לציין שמי החפיר או התעלות שימשו באותם ימים גם לצרכי הבית והטירה, לניקוי הטירה, הכרכרה או כלי העבודה. השירותים היו אז לא יותר מאשר חרך או חור שבלט מעט מעבר לקיר הטירה. גם נייר טואלט לא היה בנמצא ואנשי הטירה השתמשו בעשב, שיבולים, נוצות או סמרטוטים ישנים. פרטיות היא גם מושג חדש יחסית. בימי הביניים היה מקובל לעשות את צרכיך בחברותא. מקובל להניח שבתחילה לא היה חדר מיוחד ששימש להטלת צרכים. כנראה שהיית צריך להיות אמיץ במיוחד כדי להטיל את צרכיך; קרש עץ היה מונח מעל הפתח בקיר ועליו היית מתיישב תלוי בין שמיים למים נתון לחסדי מערכת העיכול שלך. בשנים הבאות הפכו השירותים לחור מעוגל ברצפה ובמשך הזמן התווסף לו גם מכסה מעץ. וכל זה עדיין בכוך שבלט מעבר לחומת הטירה. בתי כבוד מלכותיים בהולנד ההולנדים ידועים בצניעותם ובפשטות הליכותיהם וכך גם בתי הכסא שלהם. כזה הוא גם בית הכסא בארמון סוסדייק (שמאז 2018 כבר לא משמש כארמון) אשר שימש את המלכה יוליאנה. פה ושם היו סממני עושר כמו כסא הכבוד של וילאם השלישי (1890-1849) בארמון הט-לו. המלך התכבד בכסא עם שטיפה ועם גלגלים כי מלך לא הולך לשירותים, השירותים באים אליו. למרבה הצער הדבר היה לו לעזר רב בסוף חייו כשהיה חולה ולא יכול היה לעזוב את חדרו. טירות בימי הביניים בהולנד טירות, מבצרים ומבנים מפוארים מימי הביניים לרוב. קראתי שיש כ 1300 טירות מתועדות ברישומים, רובן במחוזות חלדרלנד, לימבורח ואוטרכט. בהולנדית ישנם גם שמות ומינוחים שונים לתיאור אותם מבנים: kasteel, slot, burcht, fort, Landhuis ועוד. בואו נעמוד על ההבדלים בין העיקריים שבהם: שני השמות kasteel ו slot מכוונים למילה טירה. זהו מבנה מגורים לרוב של משפחת אצולה בעל מאפיינים שנועדו להגנה. מגדל השמירה הוא המאפיין הדומיננטי של הטירה. לעיתים נבנה מגדל שמירה ללא תוספת ובו גם גרו. רוב הטירות מקורן בימי הביניים. כאשר נראה טירה מוגנת נדע שהיא burcht ומשמעה: טירה בעלת אמצעי מיגון נוספים כמו חפיר ומעליו גשר תלוי ולעיתים אף חומה. לרוב נבנתה בשטח מוגבה מעט מסביבתה מה שאיפשר איתור סכנה מבעוד מועד. המונח מבצר fort בהולנדית משמש לרוב לתיאור עיר-מבצר המוקפת חומה. עשר טירות מימי הביניים מתוך למעלה מ 1300 טירות בהולנד ניסיתי לרכז כאן את הטירות אשר נחשבות היפות והמומלצות ביותר לביקור באזורים שונים בהולנד. כאלה שמאפייהן נשמרו וניתן לטייל בהן ולהתרשם מהחיים בטירה על יתרונותיהם וחסרונותיהם. חלק מהתמונות היפות צולמו על ידי חברי קבוצת הפייסבוק שלי "הולנד - לטייל מחוץ למסלול" (להצטרפות - לחצו כאן). טירות בסביבות אמסטרדם 1. טירת מאודן Muiderslot הטירה נבנתה בשנת 1285, שופצה ב 1370 והפכה למוזיאון לאומי ב 1878. אחד מדרי הטירה המפורסמים היה המשורר הופט (על שמו אחד מהרחובות המפורסמים באמסטרדם P.C. Hooft) אשר שימש כמנהל הטירה בתחילת המאה ה 17. הוא התגורר בטירה רק בחודשי האביב והקיץ שכן בחורף הטירה היתה קרה ולא ניתן היה לחממה. בסמוך לטירה מטע עצי שזיפים שהיה קיים כבר בזמנו של הופט. משפט שגור בפיו היה "נתראה בזמן פריחת השזיף" וכך הוא הגיע לטירה בזמן פריחת המטע והזמין לטירה משוררים, אומנים ואנשי רוח נוספים. הטירה כיום מרוהטת ברהיטים מאותה תקופה. בזמן הכיבוש הצרפתי שימשה הטירה כקזרנה צבאית ומאז 1795 נעזבה ונזנחה. הטירה נבנתה כטירת מים סביבה חפיר ומעליו שער הרמה. זוהי טירה בעלת צורה ריבועית כאשר בכל פינה מגדל עגול. הטירה ממוקמת על נהר הפכט במקום בו הוא נשפך לים (כיום אגם האיי Ij). כאן גבה האציל פלוריס החמישי מס מעבר על הנהר ובכך הקים על עצמו אוייבים רבים. כאשר נתפס על ידי אוייביו נכלא בטירה במשך חמישה ימים ולאחר ניסיון בריחה נרצח ב 1296. בטירת מאודן ניתן לראות את השירותים התלויים המקוריים מימי הביניים. ◄ילדים: הילדים יכולים לטייל עם אודיו (באנגלית), לשחק במשחק גילוי, לצפות במופע בזים או להשתתף בפעילויות שונות כפי שמופיעות באתר. ◄נגישות: הסביבה החיצונית של הטירה נגישה לבעלי כסאות גלגלים. הטירה עצמה והשירותים אינם מונגשים. ◄בסביבה: עיר המבצר נארדן 2. טירת דה האר Kasteel de Haar הטירה הגדולה ביותר בהולנד נבנתה בשנת 1892 בסגנון נאו-גותי על שרידיה של טירה ישנה שעמדה במקום מאז המאה ה 12 על גדות הסתעפות צרה של הריין. הטירה עברה בירושה במשפחת ואן-זאולן אבל הוזנחה קשות עם השנים. כאשר ירש את הטירה הברון אטיין בשנת 1890 הוא הצליח לשפצה ולהחזיר עטרה ליושנה בזכות אשתו העשירה הלן רוטשילד. על שחזור הטירה ושיפוצה היה אמון לא אחר מאשר הארכיטקט המפורסם קאופר אשר תכנן בין היתר גם את התחנה המרכזית באמסטרדם ואת מוזיאון הרייקס בעיר. וכך שופצה הטירה והוכנסו בה כל פינוקי וחידושי הזמן והפכה למשכן הקיץ של בני הזוג. כיום הטירה שייכת לעמותת המונומנטים בהולנד ורק בית המשרתים, המפואר בדיוק כמו הטירה, נשאר בידי המשפחה. גני הטירה בסגנון אנגלי עוצבו בהשראת גני ורסאי. ◄ילדים: מבוך ירוק וחצר איילים בגני הטירה. ◄נגישות: הטירה אינה מונגשת לבעלי כסאות גלגלים. ◄בסביבה: העיר אוטרכט טירות בדרום הולנד 3. טירת הונסברוק Kasteel Hoensbroek אחת הטירות השמורות ביותר בהולנד וזו בעלת החפיר הגדולה ביותר בין שני הנהרות – המאס והוואל. זוהי גם הטירה היחידה בהולנד עם שני מגדלי הגנה קדמיים. עד המאה ה 18 גרה בטירה משפחת הונסברוק ומאז שעזבה הטירה הוזנחה עד שנקנתה על ידי ארגון כנסייתי בשנת 1927 ועברה שיפוץ מאסיבי. מגדל השמירה מקורו במאה ה 14, קירותיו בעובי של שלושה מטרים ובו היה ממוקם בית סוהר. כדי להגיע אל בית הסוהר שנמצא במרתף יורדים במדרגות לולייניות ומגיעים אל חדר עגול בקוטר של ארבעה מטרים ובגובה של שני מטרים וחצי עם רצפת חמר וחלון קטן בקיר שעוביו שלושה מטרים. החדר נמצא בגובה מי החפיר ובשל כך לח וקר. שאר חלקי הטירה נבנו במאה ה 17 וניתן לבקר בארבעים חדרים מרוהטים בצורה אותנטית. ביו היתר ניתן לבקר באולם הריקודים ובחדר האוכל המפואר. לידו ניתן להבחין בחור ההקאה ששימש לריקון הקיבה לאחר ארוחה כבדה. ◄ילדים: משחק דרך בטירה. ◄נגישות: בטירה יש מעלית והיא מונגשת לבעלי כסאות גלגלים. ◄בסביבה: העיר מאסטריכט 4. טירת לובנסטיין Slot Loevenstijn בנקודת המפגש של שני הנהרות – המאס והוואל – נבנתה בשנת 1361 טירת לובנסטיין. הטירה ידעה תקופות שונות ושימושים שונים – תקופה בה שימשה כבית המגורים של האציל לוף, תקופה בה שימשה כבית סוהר ולבסוף כמבצר בקו ההגנה ההולנדי. ניתן ללון במקום באחד משלושת חדרי האירוח. ◄ילדים: ניתן להוריד את האפליקציה של הטירה ולשחק את משחק המפתחות. ◄נגישות: מאזור החניה יש הליכה בשביל משופע של כעשר דקות אל הטירה. הטירה עצמה אינה נגישה לבעלי כסאות גלגלים. האזור מסביב לטירה נגיש ויש שירותים מונגשים. בעלי מוגבלויות רשאים להגיע עם הרכב עד לפתח הטירה. ◄בסביבה: עיר המבצר הוסדון 5. טירת הייסווייק Kasteel Heeswijk הטירה המרשימה ביותר במחוז בראבנט נבנתה כבר בשנת 1080. במהלך הדורות נהרסה ונבנתה פעמים מספר ומאז 1835 שומרת על מצבה. ניתן לצאת לטיול רגלי בשטח הטירה, היערות בסביבה או לשייט אל טחנת הרוח הקרובה. יש במקום מסעדה. אפשר להזמין סל פיקניק ולצאת לפיקניק בשטח הטירה. ◄ילדים: משחק בלשים ברחבי הטירה ◄נגישות: גני הטירה והקומה הראשונה נגישים לבעלי כסאות גלגלים ויש במסעדה שירותים מונגשים. ◄בסביבה: מוזיאון החווה, העיר דן-בוש טירות במרכז הולנד 6. טירת דורוורת' Kasteel Doorwerth הטירה נבנתה בשנת 1260 על אי קטן בנהר הריין התחתון בין ארנהם לאוטרכט במטרה לגבות מס מעבר בנהר. הטירה המקורית שנבנתה מעץ הוצתה על ידי האציל השכן כדי להפסיק את גביית מס המעבר. כעשרים שנה מאוחר יותר נבנתה שוב והפעם מאבן עם קירות בעובי של יותר ממטר ועם חפיר להגנה. המגדל הזה עומד עד היום על כנו. בשנים שיבואו הרחיבו בעלי הטירה את המבנה והביאוהה למצבה כפי שהיא כיום. עץ האקסיה המרשים שבגן הטירה נשתל כנראה בסביבות שנת 1579. הגנים עוצבו בשנים 1788-1784. הטירה נמכרה לברון פרוספר אשר שיפץ אותה ברוב פאר והדר בשנת 1837. בשנת 1913 נמכרה הטירה לעמותה אשר מתפעלת את הטירה ואת מוזיאון הצבא ששוכן בה. הטירה הופצצה במהלך מלחמת העולם השניה ושוב שופצה והפעם בסגנון התואם את המאה ה 17 והמוזיאון הפך למוזיאון צייד ולמוזיאון לאומנות. גם כאן ניתן לראות את השירותים התלויים המקוריים מימי הביניים. ניתן ללון בדירה הנמצאת בבנין בשער הכניסה לטירה. ◄ילדים: מסלול אבירים ◄נגישות: הטירה אינה מונגשת לבעלי מוגבלויות. ◄בסביבה: מוזיאון בית המרקחת (בתיאום טלפוני) והעיר ארנהם 7. טירת הרנן Kasteel Hernen הטירה נבנתה בשנת 1247 והיתה בבעלותן של משפחות אצולה שונות מהסביבה. בשנת 1940 ניתנה כמתנה לעמותת הטירות בחלדרלנד ושופצה באופן יסודי. בטירה ישנו מעבר מקורה יחידי מסוגו בהולנד ממנו ניתן היה להגן על הטירה. מאז המאה ה 17 הטירה לא נכבשה ואף לא שימשה למגורים ולכן נותרה במצב אותנטי וכמעט ללא שינויים. כאן ניתן לראות את השירותים התלויים המקוריים מימי הביניים. ◄ילדים: מסלול הרפתקאות (בימי חופשה) ◄נגישות: הטירה אינה מונגשת לבעלי מוגבלויות. ◄בסביבה: העיר ניימכן וסביבתה טירות בצפון הולנד 8. טירת הט-לו Paleis Het Loo אחת הטירות המפוארות בהולנד ראשיתה בבית מידות ישן אשר נקנה בשנת 1684 על ידי וויליאם השלישי (נינו של וויליאם מאורנייה), שופץ והפך לבית מגורים עבור המלך חובב הצייד ואישתו האנגליה המלכה מרי חובבת אומנות ובלו-דלפט. המילה Loo בהולנדית עתיקה משמעה יער ומכאן ניתן להבין שהבית שכן באזור מוקף יערות. בשנות השמונים הועבר הארמון לידי המדינה והפך למוזיאון. גני הטירה היפים עוצבו בסגנון הולנדי קלאסי בהשפעה בארוקית. ניתן לבקר בגני הטירה ובאורוות. יתר חלקי הטירה נמצא בשיפוץ ויפתח לקהל בשנת 2021. ◄ילדים: מסלול המלכים (בימי חופשה) ◄נגישות: גני הטירה ניתנים לביקור גם לבעלי כסאות גלגלים באמצעות שאטל מותאם. האורוות, המסעדה והשירותים מונגשים. ◄בסביבה: העיר אפלדורן 9. טירת פריילמבורח Landgoed Fraeylemaborg הטירה אשר נבנתה לפני כשבע מאות שנים קיבלה את צורתה הנוכחית בסוף המאה ה 18. הפארק הגדול המקיף את הטירה עוצב בסגנון אנגלי ומכיל עדיין אלמנטים בארוקיים השייכים לעיצובו המקורי ובכך הוא ייחודי במינו בצפון הולנד. בפארק מבנים דקורטיביים ופסלים. הטירה מציגה עיצוב פנים וריהוט כפי שהיו במהלך הדורות עד שנת 1950. ניתן לצאת לטיול רגלי של כשלושה קילומטרים אל טחנת הרוח הקרובה. ◄ילדים: טיול בפארק המלא פינות חמד נסתרות ◄נגישות: הטירה אינה נגישה לבעלי כסאות גלגלים. הגן, החנות והמסעדה נגישים. ◄בסביבה: העיר חרונינגן טירות במזרח הולנד 10. טירת ברח Kasteel Huis Bergh הטירה נבנתה במאה ה 12 כמבצר הגנה. במהלך המאות הורחבה והפכה לטירת מגורים מפוארת. לבעלי הטירה היו קשרי נישואין עם משפחת נסאו, משפחת המלוכה ותפקיד משמעותי בזמן מלחמת שמונים השנה. בטירה תצוגה של אוסף אומנות מרשים מימי הביניים: תמונות, ספרים ומיניאטורות. ניתן ללון בחדרי אירוח שנמצאים במגדל הטירה. ◄ילדים: מסלול בריחה (רק בהולנדית) ◄נגישות: הטירה מונגשת לבעלי מוגבלויות ויש במקום חניה מותאמת ושירותים מונגשים. מגדל הטירה אינו נגיש לבעלי כסאות גלגלים. ◄בסביבה: טחנת הרוח העתיקה בהולנד שעדיין עובדת korenmolen ב Zeddam. הכניסה ורכישת כרטיסים בטירה. אהבתם את הפוסט? אשמח לשמוע על כך בתגובות. מכירים טירה משגעת שחייבת להיכלל בפוסט הזה? מוזמנים לכתוב לי בתגובות ואוסיף. רוצים לקרוא עוד על מקומות יפים ומעניינים מחוץ למסלול התיירותי הרגיל בהולנד? הצטרפו לרשימת התפוצה שלי - לחצו כאן וכמובן גם לקבוצת הפייסבוק שלי - לחצו כאן.